אני זוכרת את הפעם הראשונה שנתקלתי באינסטגרם "מציאות". הייתי בטוחה שאני היחידה שמסתכלת על התמונות האלה ומרגישה קצת... פחות. פחות יפה, פחות מוצלחת, פחות מאושרת. כאילו כולם חיים חיים מושלמים ואני פספסתי את הפתק.
אבל אז התחלתי לחקור. לדבר עם חברות, לקרוא מחקרים, ולחפור עמוק לתוך הפינות האפלות של האינסטגרם. ומה גיליתי? שכולנו, בצורה כזו או אחרת, משחקות את המשחק הזה.
אז למה אנחנו כל כך אוהבות את "קופסאות השקרים" האלה? ולמה הן גורמות לנו להרגיש כל כך רע עם עצמנו? בואו נצלול פנימה.
הפילטרים של הנפש: איך אינסטגרם מעוותת את המציאות?
המחקרים מראים שמדיה חברתית, ובמיוחד אינסטגרם, יוצרת אצלנו נטייה להשוואה חברתית (Social Comparison Theory). אנחנו כל הזמן משוות את עצמנו לאחרים, ולרוב, ההשוואה הזו משחקת לרעתנו. אבל למה?
כי אנחנו רואות רק את מה שאנשים רוצים שנראה. אף אחד לא מעלה תמונה של הבוקר המבולגן, או של הדמעות אחרי ריב עם בן הזוג. אנחנו מקבלות גרסה מצונזרת ומסוננת של המציאות, וזה גורם לנו להרגיש שאנחנו לא מספיק טובות.
אבל רגע, מה אם אני יודעת שהכל מזויף? האם זה משנה משהו?
תתפלאו, אבל גם אם אנחנו מודעות לכך שהתמונות עברו עיבוד ושחיי אנשים לא באמת מושלמים, ההשפעה עדיין קיימת. זה כמו לראות סרט - אנחנו יודעות שזה לא אמיתי, אבל אנחנו עדיין מושפעות רגשית מהעלילה.
הפרדוקס של האינסטגרם: אנחנו יודעות, אבל עדיין מאמינות
הנה משהו שמטריף לי את השכל: כולנו יודעות שאינסטגרם היא במה, אבל אנחנו עדיין מאמינות למה שאנחנו רואות. זה כמו לראות קוסם עושה טריק - אנחנו יודעות שיש פה רמאות, אבל אנחנו עדיין מופתעות.
פסיכולוגים קוראים לתופעה הזו "אפקט העיגון" (Anchoring Bias). אנחנו נוטים להסתמך על פיסת מידע ראשונית (במקרה הזה, תמונה באינסטגרם) ולתת לה משקל יתר בהערכה שלנו. גם אם נקבל מידע נוסף שסותר את המידע הראשוני, יהיה לנו קשה לשנות את נקודת המבט שלנו.
ומה עם הפילטרים? איך הם משפיעים עלינו?
אני מודה, גם אני משתמשת בפילטרים. זה כיף, זה משפר את התאורה, זה גורם לי להרגיש קצת יותר בטוחה בעצמי. אבל האם זה בריא? מחקרים מראים ששימוש מוגזם בפילטרים יכול להוביל לדיסמורפיה גופנית (Body Dysmorphia), תחושה שהגוף שלנו לא בסדר ואנחנו צריכות לשנות אותו. מפחיד, נכון?
התובנה המפתיעה: זה לא רק עליהן, זה גם עלינו
אחרי כל המחקר והדיבורים עם חברות, הבנתי משהו חשוב: הבעיה היא לא רק במה שאנשים מעלים לאינסטגרם, אלא גם במה שאנחנו בוחרות להאמין. אנחנו בוחרות להשוות את עצמנו, אנחנו בוחרות להתמקד בשלילי, ואנחנו בוחרות להאמין שכולם מאושרים יותר מאיתנו.
אז מה אפשר לעשות? איך יוצאים מהמעגל הזה?
הנה כמה דברים שאני אישית מנסה ליישם:
- מודעות: להיות מודעות להשפעה של אינסטגרם עלינו. להבין שאנחנו רואות רק חלק קטן מהסיפור.
- ביקורת: לא לקחת הכל כמובן מאליו. לשאול שאלות, לחפש את האמת מאחורי התמונות.
- הפסקות: לקחת הפסקות מאינסטגרם. לתת לעצמנו זמן להתנתק ולחזור למציאות.
- פוקוס על עצמנו: להתמקד בדברים שמשמחים אותנו, ביכולות שלנו, בחוזקות שלנו.
אני יודעת, זה לא קל. גם אני עדיין נופלת לפעמים בפח של ההשוואה החברתית. אבל אני מנסה, וזה מה שחשוב.
אז מה דעתכן? איך אתן מתמודדות עם ה"קופסאות שקרים" באינסטגרם? שתפו אותי בתגובות!
(מקורות: Social Comparison Theory, Anchoring Bias, Body Dysmorphia)
