אני חייבת להתוודות. פעם, מזמן, קראתי לדוד החשמל שלי "דוד המלך". לא יודעת למה, אולי כי הרגשתי שהוא שולט לי בחיים, או סתם מתוך אירוניה. מה שבטוח, השלטון שלו היה דיקטטורי – הדוד עבד בלי הפסקה, חימם מים גם כשלא היה צורך, וחשבון החשמל שלי צמח פרא.
ואז זה קרה. "בום!" חושך. פקק קפץ? חשבתי наивно. אבל לא, זה היה גדול מזה. הדוד שבק חיים. טוטאלית. אסון.
אני זוכרת את הרגע הזה כאילו היה אתמול. עמדתי שם, בחושך, מוקפת בחפצים שלי, אבל מרגישה לגמרי לבד. זה היה יותר מסתם דוד מקולקל; זה היה סימבול לכל הגישה שלי לאנרגיה, לבזבוז, לחוסר אחריות. כן, דרמטי, אבל הייתי בתקופה קצת דרמטית בעצמי.
אבל רגע, לפני שאני נסחפת לפילוסופיות קיומיות על דודי חשמל, בואו נחזור רגע אחורה. איך בכלל הגעתי למצב הזה?
ההתחלה המטופשת: דוד כמובן מאליו
האמת? לא חשבתי על זה יותר מדי. דוד זה משהו שתמיד היה שם. כמו ברז מים, כמו מקרר. מפעילים כשצריך, לא? אז זהו, שלא.
אני זוכרת שקראתי פעם מאמר ב"הארץ" (כן, אני אוהבת לקרוא דברים רציניים מדי פעם) על צריכת חשמל ביתית, והם הזכירו שם את הדוד כאחד הצרכנים הכבדים ביותר. צחקתי לעצמי. "נו באמת, מה כבר יכול להיות?" חשבתי. כאילו חשבון החשמל המנופח שלי היה תוצאה של משהו אחר, יותר מסתורי ופחות ניתן לשליטה.
אבל אז התחלתי לשים לב. לחשבון חשמל שטיפס, לרעש העמום של הדוד פועל גם בשיא הקיץ, לתחושת האשמה הקלה בכל פעם שהדלקתי אותו.
האמת לפעמים כואבת, אבל היא גם משחררת.
האסון כהזדמנות: ללמוד מטעויות (ומדודים מקולקלים)
הדוד המת שלי אילץ אותי להתעורר. התחלתי לחקור, לשאול, להתייעץ. גיליתי עולם שלם של טכנולוגיות חסכוניות, שיטות ניהול אנרגיה וגם – וזה הכי חשוב – שינוי תודעתי.
התחלתי לקרוא על דודי שמש (אופציה שפסלתי בעבר כי "זה לא אסתטי"), על טיימרים חכמים (שגרמו לי להרגיש כאילו אני מנהלת חדר בקרה של נאס"א), ועל בידוד תרמי (שלפני זה חשבתי שהוא משהו שקשור רק לבגדים בחורף).
אבל מה שבאמת שינה לי את התפיסה היה שיחה עם אינסטלטור ותיק, שסיפר לי על לקוחות שפשוט שכחו את הדוד דולק שבועות! שבועות! זה גרם לי להבין שזה לא רק עניין של טכנולוגיה, אלא גם של מודעות.
ממדע בדיוני למציאות: איך הפכתי לחסכנית אנרגיה (בערך)
אז מה עשיתי?
- טיימר חכם: התקנתי טיימר לדוד. זה כמו לקבוע לו משמרות. הוא עובד רק בשעות מסוימות, וזהו. בהתחלה היו לי חששות ("מה אם אצטרך מקלחת ספונטנית?"), אבל הסתגלתי. גיליתי שרוב הזמן אני מתקלחת באותן שעות בכל מקרה.
- בידוד תרמי: בדקתי את הבידוד של הדוד. גיליתי שהוא היה במצב די עלוב. הוספתי שכבה נוספת של בידוד, וזה עשה הבדל משמעותי.
- מודעות לצריכה: התחלתי לעקוב אחרי צריכת החשמל שלי. הורדתי אפליקציה שמראה לי כמה חשמל אני צורכת בכל רגע נתון. זה קצת מלחיץ, אבל גם מאוד מלמד.
אבל רגע, אני לא רוצה שתחשבו שהפכתי לגורו של חיסכון באנרגיה. אני עדיין שוכחת לכבות את האור לפעמים, ואני עדיין אוהבת מקלחות ארוכות. אבל אני מודעת יותר. אני חושבת פעמיים לפני שאני מדליקה את הדוד, ואני משתדלת להיות יותר אחראית.
זה לא משנה כמה אנחנו יודעים, אלא מה אנחנו עושים עם הידע הזה.
אז מה למדתי? (חוץ מאיך לחסוך בחשמל)
האסון של דוד החשמל לימד אותי כמה דברים חשובים. קודם כל, שחשוב להיות מודעים לצריכה שלנו. אנחנו חיים בעולם שבו הכל נגיש וזמין, וקל לשכוח את המחיר הסביבתי והכלכלי של הבזבוז שלנו.
שנית, ששינוי קטן יכול לעשות הבדל גדול. טיימר לדוד, בידוד תרמי, מודעות לצריכה – כל אלה דברים קטנים, אבל ביחד הם מצטברים לחיסכון משמעותי.
ושלישית, וזה הכי חשוב, שלפעמים צריך משבר כדי להתעורר. הדוד המת שלי היה כמו צלצול השכמה. הוא גרם לי להסתכל על החיים שלי בצורה אחרת, ולהבין שאני רוצה לחיות בצורה יותר אחראית ובת קיימא.
ואולי, רק אולי, גם להפסיק לקרוא לדוד "דוד המלך". כי בסופו של דבר, אני זו שצריכה לשלוט על האנרגיה שלי, ולא להיפך.
אז מה אתכם? איזה "אסון דוד חשמל" קרה לכם בחיים, שלימד אתכם משהו חשוב? ספרו לי בתגובות!
מקורות:
- כתבה על צריכת חשמל ביתית בעיתון "הארץ"
- שיחה עם אינסטלטור ותיק
