אני חייבת להתוודות. שנים הסתרתי את האמת המביכה מתחת למיטה שלי. לא, לא מפלצת (למרות שבהחלט היו שם יצורים מוזרים של אבק...). מדובר בערימה כאוטית של דברים: ספרים שאני "עומדת" לקרוא, בגדים ש"אולי" יחזרו לאופנה, קופסאות נעליים ריקות (למה לעזאזל שמרתי אותן?!). בקיצור, בושת אחסון טהורה.
תמיד אמרו לי שאחסון מתחת למיטה הוא פתרון גאוני לדירות קטנות. אבל האם באמת מדובר בפתרון, או פשוט במקום מסתור לדחיינות שלי?
האמת המכוערת: לא כל אחסון מתחת למיטה הוא שווה.
כמו רבים, גם אני נפלתי בפח. קניתי את המיטה הכי זולה עם מגירות ענקיות בתחתית, מלאתי אותן בכל הבא ליד, ושכחתי מקיומן. רק כשניסיתי למצוא את הסנדלים האהובות שלי בקיץ שעבר, גיליתי ארכיאולוגיה של חפצים נשכחים.
אז התחלתי לחקור. האם יש דרך אמיתית להפוך את השטח הזה מתחת למיטה למשהו מועיל ולא למערה חשוכה של חרטות?
המומחים אומרים: ארגון הוא המפתח (אה, נו באמת!).
אבל הנה הטוויסט – לא מדובר רק בארגון, אלא בסוג הארגון. קראתי מחקרים על פסיכולוגיית האחסון (כן, יש דבר כזה!) שמראים שאחסון לא יעיל יכול להגביר חרדה וסטרס (למשל, מחקר של אוניברסיטת קליפורניה על ההשפעה של עומס חומרי על הבריאות הנפשית).
רגע, אז לא רק שאני מבולגנת, אני גם פוגעת בבריאות הנפשית שלי?!
אז הבנתי – אני צריכה להתייחס לאחסון הזה כמו לחדר נוסף בבית, לא כמו לאזור השמדה.
ניסוי ותהייה: מה עבד, מה לא, ומה גרם לי לצחוק.
ניסיתי הכל: קופסאות אחסון שקופות (כדי שאראה מה יש בפנים – תיאורטית), שקיות ואקום (רעיון מעולה עד שהן מתפוצצות באמצע הלילה), ואפילו שיטת קיפול הבגדים של מארי קונדו (שגרמה לי לתסכול עמוק כשהבנתי שאני פשוט לא מסוגלת).
אבל בסופו של דבר, מצאתי כמה דברים שעבדו בשבילי:
- מיון אכזרי: זרקתי, תרמתי, ומכרתי הכל שלא השתמשתי בו בשנה האחרונה. זה היה קשה, אבל משחרר.
- מיכלים ייעודיים: קופסאות אחסון חזקות עם תוויות ברורות. "בגדי חורף", "זיכרונות", "דברים שאני בטוחה שאני אצטרך מתישהו (אבל לא עכשיו)".
- נגישות: הדברים שאני צריכה באופן קבוע (כמו מצעים נוספים) נמצאים בהישג יד, הדברים שאני צריכה לעיתים רחוקות (כמו קישוטי חג המולד) נמצאים מאחור.
התובנה המפתיעה: זה לא רק על אחסון, זה על שליטה.
הבנתי שהבעיה שלי היא לא רק מחסור במקום אחסון, אלא חוסר שליטה על החיים שלי. הערימה מתחת למיטה הייתה סמל לחוסר הוודאות שלי, לפחד להיפרד מהעבר, לחוסר תכנון לעתיד.
אז מה השורה התחתונה? האם הצלחתי להפוך את בושת האחסון שלי לאוצר? לא לגמרי. יש לי עדיין כמה קופסאות שאני צריכה למיין, ואין ספק שתמיד יהיה קצת כאוס מתחת למיטה שלי.
אבל לפחות עכשיו אני יודעת מה יש שם, ולמה זה שם. ויותר חשוב מזה, אני מרגישה קצת יותר בשליטה.
אז מה איתך? מה מסתתר מתחת למיטה שלך? אולי הגיע הזמן לגלות. ואם את מוצאת שם מפלצת אבק, תגידי לה שלום ממני.
