אוקיי, תקשיבו טוב כי הסיפור הזה מתחיל עם קצר חשמלי, ומסתיים בתובנה ששינתה לי לגמרי את הדרך בה אני מסתכלת על סכסוכים. הייתי בטוחה שהבעיה היא רק החשמל, אבל וואו, כמה טעיתי.
הכל התחיל כשפתאום, באמצע ערב סרט טוב, החשמל קפץ. לא משהו חריג, קורה. אבל זה התחיל לקרות יותר ויותר. חשדתי בשכן מלמעלה, יוסי. למה? כי בדיוק באותו שבוע הוא התחיל שיפוץ מטורף.
אוטומטית הנחתי שהוא העמיס על מערכת החשמל של הבניין, והו לא... כמה עצבים זה הוציא ממני! התחלתי לחשוב על מכתב תלונה, אולי אפילו להתייעץ עם עורך דין. רגע, רגע, נעמה, לאט! נשמתי עמוק. אמרתי לעצמי: "את חייבת לדבר איתו קודם".
אז עליתי אליו. מוכנה לקרב, עם טון די מאיים שתרגלתי מול המראה. אבל אז... יוסי פתח את הדלת עם חיוך ענק. ואז שמתי לב למשהו. העיניים שלו היו עייפות. באמת עייפות.
"היי, נעמה! מה שלומך? אני יודע, השיפוץ הזה בלגן אחד גדול..." הוא אמר.
ואז גיליתי את האמת. הוא לא עשה שיפוץ כי הוא רצה מטבח חדש. אמא שלו חולה, והוא התאים לה את הדירה כדי שתוכל לעבור לגור אצלו. הוא עבד מסביב לשעון, גם בעבודה וגם בשיפוץ, על סף קריסה.
באותו רגע, כל הכעס התפוגג. פתאום, קצר חשמלי הפך לסיפור אנושי נוגע ללב.
וזה לימד אותי משהו חשוב: לפעמים, מה שנראה לנו כמו בעיה טכנית, הוא בעצם סיפור אנושי שמחכה להתגלות.
מאיפה מתחילים בכלל? לחפש את השורש
אז איך מתמודדים עם מאבקי שכנים סביב נושאים כמו חשמל? קודם כל, שוכחים מהאוטומט. במקום לרוץ לעורך דין, עוצרים רגע. לוקחים נשימה. מנסים להבין מה באמת קורה.
אני יודעת, קל להגיד. כשאני עצבנית, הראש שלי עובד על אוטומט. אבל ניסיתי משהו שלמדתי בספר מצוין על תקשורת בין-אישית: "Nonviolent Communication" מאת מרשל רוזנברג. הוא מדבר על הקשבה אמפתית, על ניסיון להבין את הצרכים של הצד השני.
הקשבה אמפתית היא לא רק לשמוע את המילים. זו היכולת לשמוע את מה שלא נאמר. מהם הצרכים האמיתיים של השכן? מה מפחיד אותו? מה מניע אותו?
למשל, אם השכן מרעיש בשעות לא מקובלות, אולי הוא עובד במשמרות לילה ואין לו ברירה? (מקור: מחקר של אוניברסיטת תל אביב על השפעת משמרות לילה על איכות החיים). אולי הוא מנסה לפרנס משפחה במצוקה?
אני יודעת שזה נשמע אולי קצת תמים. אבל תתפלאו כמה פעמים גילתי שמאחורי "שכן מעצבן" מסתתר אדם עם סיפור חיים מורכב.
החשמל הוא רק תירוץ?
הרבה פעמים, מאבקי שכנים סביב נושאים טכניים כמו חשמל הם בכלל סימפטום לבעיה עמוקה יותר. זה יכול להיות חוסר תקשורת, תחושת ניכור, או אפילו סתם צורך בתשומת לב.
פעם, הייתה לי שכנה שהתלוננה כל הזמן על הרעש שאני עושה. בהתחלה הייתי בטוחה שהיא סתם מציקה לי. אבל אז, יום אחד, היא סיפרה לי שהיא גרה לבד ומרגישה מאוד בודדה. פתאום הבנתי שהתלונות שלה הן בעצם דרך ליצור איתי קשר.
ואז הבנתי משהו נוסף: מאבק על חשמל הוא לעיתים רחוקות באמת על חשמל.
אז מה עושים בפועל?
אוקיי, אחרי כל הפילוסופיה הזו, בואו נדבר תכל'ס. איך מתמודדים עם קצר חשמלי או כל בעיה טכנית אחרת עם השכן?
- דבר ראשון, בודקים את העובדות. האם באמת מדובר בבעיה שקשורה לשכן? אולי יש בעיה במערכת החשמל של הבניין? שווה להזמין חשמלאי מוסמך שיבדוק את העניין.
- דבר שני, מדברים עם השכן בצורה רגועה ומכבדת. מסבירים את הבעיה בצורה ברורה ולא מאשימה. מנסים להבין את נקודת המבט שלו.
- דבר שלישי, מנסים למצוא פתרון משותף. אולי אפשר להתקין מפסק נפרד לדירה של השכן? אולי אפשר לחלק את השימוש במכשירים צורכי חשמל בשעות שונות?
אבל הכי חשוב: זוכרים שאנחנו בני אדם. אנחנו לא מושלמים, ואנחנו טועים. לפעמים, אנחנו צריכים קצת עזרה. ולפעמים, אנחנו צריכים רק מישהו שיקשיב לנו.
הפיתרון הכי מפתיע? לפעמים, פשוט לוותר.
אני יודעת, זה נשמע מוזר. אבל לפעמים, הפתרון הכי טוב הוא פשוט לוותר על הויכוח. למה? כי לפעמים, הניצחון בויכוח עולה לנו ביוקר רגשי.
פעם, היה לי ויכוח מטורף עם השכן על מי משלם על תיקון הגג. הייתי בטוחה שאני צודקת, ונלחמתי עד הסוף. בסוף ניצחתי, אבל... איבדתי חבר.
מאז, למדתי לקחת צעד אחורה. לשאול את עצמי: "האם הניצחון הזה שווה את זה?". לפעמים, התשובה היא לא. לפעמים, עדיף לוותר על הכסף או על הצדק, ולשמור על השלום.
כי בסופו של דבר, אנחנו חיים יחד. השכנים שלנו הם חלק מהקהילה שלנו. ואם נדע להתייחס אליהם בכבוד ובאמפתיה, החיים שלנו יהיו הרבה יותר טובים.
אז בפעם הבאה שאתם מוצאים את עצמכם במאבק עם השכן על החשמל (או כל דבר אחר), עצרו רגע. תנשמו עמוק. תזכרו את הסיפור של יוסי ואמא שלו. תנסו להבין מה באמת קורה.
ואולי, רק אולי, תגלו שהבעיה היא לא החשמל, אלא משהו אחר לגמרי.
ואולי גם אתם תגלו, כמוני, שהקצרים הכי גדולים שלנו הם לא בלוח החשמל, אלא בלב.
אז, מה הסיפור השכונתי הכי משוגע שקרה לכם, ומה למדתם ממנו? אני ממש רוצה לשמוע!
