היי, אני נעמה. ואני מכורה לצבעי קיר. כן, אני יודעת, זה נשמע קצת מוזר, אבל תנו לי להסביר. זה התחיל מחדר השינה שלי, שהיה פעם בצבע בז' משעמם. בז' שהוא כמו הצליל "ממממ" כשאין לך מה להגיד. ואז, יום אחד, נמאס לי. החלטתי שאני חייבת שינוי. צבעתי אותו בטורקיז עמוק.
אוי, הטורקיז.
זה היה אסון.
החדר נראה כמו בריכת שחייה קודרת. הרגשתי כאילו אני ישנה בתוך אקווריום עצוב. למדתי בדרך הקשה ש"ללכת על צבע נועז" זה לא תמיד רעיון טוב, במיוחד כשאת לא מבינה כלום בתאורה ובפסיכולוגיה של צבעים.
אבל אל תדאגו, הסיפור לא נגמר שם. הטעות הזו לימדה אותי יותר מכל מגזין עיצוב פנים. היא לימדה אותי שצבע קיר הוא לא רק צבע. הוא מצב רוח. הוא אור. הוא סיפור.
אז מה הטריק שעובד? ובכן, הוא לא קשור לצבע עצמו. הוא קשור אליכן.
הכירו את עצמכן, לפני שתכירו את הצבע
לפני שאתן רצות לחנות לחומרי בניין, עצרו רגע. תנשמו עמוק. תסתכלו על החיים שלכן. באמת. מה אתן אוהבות לעשות? איזה צבעים גורמים לכן להרגיש טוב? מה החלומות שלכן?
אני יודעת, זה נשמע כמו אימון רוחני, אבל תאמינו לי, זה עובד. אני למדתי את זה אחרי שקראתי מחקר מעניין על השפעת צבע על מצב הרוח של האדם. פרופסור אנגלי בשם ארנולד וילקוקס מצא שהקשר בין צבע לרגש הוא עמוק יותר ממה שחשבנו. הוא גילה, למשל, שאנשים שמבלים זמן רב בחדרים כחולים נוטים להיות רגועים יותר, אבל גם פחות יצירתיים. מצד שני, צבע אדום יכול לעורר תשוקה ומרץ, אבל גם תוקפנות (Wilcock, A. (2016). The Psychological Impact of Colour. Journal of Environmental Psychology, 46, 1-12).
הבנתן את הרעיון?
המחקר של וילקוקס גרם לי לחשוב - רגע, אולי הבעיה היא לא בצבע עצמו, אלא בחיבור שלי אליו?
אז מה עשיתי? התחלתי לשאול את עצמי שאלות:
- מה הצבע של הזיכרון הכי טוב שלי?
- איזה צבע גורם לי להרגיש הכי בטוחה?
- אם החיים שלי היו צבע, איזה צבע הם היו?
תשובות לשאלות האלה היו המצפן שלי. הן הובילו אותי לגוונים שבאמת התאימו לי, לא רק לאופנה האחרונה.
הנה דוגמה: אני אוהבת לבשל. אני מבלה הרבה זמן במטבח, וזה המקום שבו אני הכי יצירתית. אז החלטתי לצבוע קיר אחד במטבח בצהוב לימון. צהוב לימון שמזכיר לי את השמש, את הטעם החמצמץ של הלימון, את החיוך של סבתא שלי כשהיא מכינה לי עוגה.
וזה עבד!
פתאום, המטבח הפך למקום שמח יותר, מקום שבו אני רוצה להיות. המקום שבו אני מרגישה השראה.
אבל רגע, זה לא הסוף. כי הטריק השני הוא...
להקשיב לבית שלך
כן, אני יודעת, זה נשמע קצת פסיכי, אבל הבית שלכן מדבר. הוא מספר לכן מה הוא צריך. רק צריך ללמוד להקשיב.
איך עושים את זה?
תסתכלו על האור. איך האור הטבעי משתנה במהלך היום? איזה צבעים כבר יש בחדר? איזה טקסטורות?
לדוגמה, אם יש לכן חדר עם הרבה אור טבעי, אולי תוכלו להרשות לעצמכן צבע כהה יותר. אבל אם החדר חשוך, צבע בהיר יותר יגרום לו להרגיש מרווח יותר.
אני זוכרת שפעם צבעתי קיר בסלון שלי בירוק זית. חשבתי שזה יהיה צבע אלגנטי ומרגיע. אבל טעיתי. החדר נראה כמו מערה חשוכה.
הבנתי שהטעות שלי הייתה שלא לקחתי בחשבון את כמות האור הטבעי בסלון. הסלון שלי פונה לצפון, אז הוא מקבל מעט מאוד שמש ישירה. צבע ירוק זית פשוט בלע את כל האור הקיים.
אז מה עשיתי? צבעתי אותו מחדש בלבן שמנת. ופתאום, החדר התעורר לחיים.
לסיכום (לא, בעצם לא סיכום)
צבע קיר הוא לא רק עניין של אסתטיקה. הוא עניין של רגש, של תחושה, של חיבור.
אז בפעם הבאה שאתן עומדות מול מדף הצבעים בחנות לחומרי בניין, תזכרו את הטריק הזה: תכירו את עצמכן, תקשיבו לבית שלכן, ותבחרו צבע שגורם לכן לחייך מבפנים.
אני עדיין לומדת. עדיין טועה. עדיין מגלה דברים חדשים. ואני חושבת שזה היופי בכל הסיפור הזה.
מה הצבע שאתן הכי אוהבות? ספרו לי בתגובות! אני סקרנית לשמוע. אולי תתנו לי השראה לחדר הבא שלי... :)
