אני חייבת להודות, יש משהו מאוד משחרר במראה של אישה עם מברג ביד. ולא, אני לא מדברת על תמונות סטוק פוטו של נשים בחליפות עבודה מחויטות. אני מדברת על אני. בפיג'מה. ביום שבת בבוקר. נאבקת עם מכונת כביסה שסירבה לשתף פעולה.
פעם, תיקון מכשירי חשמל נראה לי כמו קסם שחור, תחום השמור לגברים עם סרבלים כחולים וחיוך אנין. גדלתי בתחושה שמכונת כביסה מקולקלת היא סימן לבאות – או אסון פיננסי (טכנאי יקר!), או תחילתו של עידן חדש בו הכביסה תצטבר בערימות מאיימות בסלון.
אבל אז, כמו תמיד, החיים לימדו אותי אחרת.
איך הגעתי ממצב בו אני מזמינה טכנאי לכל נורה שרופה למצב בו אני מחליפה גוף חימום במכונת כביסה?
האמת? מתוך ייאוש. הטכנאי האחרון שביקר אצלי, אחרי שהסביר לי באריכות על המנוע התלת פאזי (שהיה נשמע כמו משהו מ"מסע בין כוכבים"), הגיע לסכום תיקון שהיה כמעט כמו מכונה חדשה. באותו רגע, משהו בי נשבר. לא המכונה, אני. נמאס לי להרגיש חסרת אונים מול חפצים שאמורים לשרת אותי, ולא להפך.
אז התחלתי לחקור. קראתי מדריכים באינטרנט, צפיתי בסרטוני יוטיוב (שמסתבר, צולמו ברובם על ידי גברים בפיג'מות, בדיוק כמוני!). גיליתי קהילה שלמה של אנשים רגילים, לאו דווקא טכנאים מוסמכים, שמתקנים את המכשירים שלהם בעצמם.
התגלית הראשונה: גוגל זה החבר הכי טוב שלך.
אני יודעת, זה נשמע טריוויאלי, אבל האופן שבו אנשים חולקים ידע היום הוא פשוט מדהים. פורומים, קבוצות פייסבוק, סרטוני הדרכה – הכל שם, מחכה למישהו שמוכן להקדיש קצת זמן וללמוד. אפילו מצאתי בלוג של טכנאי מכונות כביסה לשעבר שחזר בתשובה, והוא חושף את כל הסודות המלוכלכים של התעשייה! (מקור 1)
התחלתי עם תיקונים קטנים: החלפת גומיות, ניקוי מסננים, טיפול בריחות מוזרים. בהתחלה הייתי מאוד זהירה, מפחדת לשבור משהו או להתחשמל. אבל עם כל תיקון קטן שהצלחתי בו, הביטחון שלי עלה.
ואז הגיע הרגע הגדול: גוף החימום.
המכונה הפסיקה לחמם את המים. סימן קלאסי לגוף חימום שרוף. טכנאי היה גובה על זה כמה מאות שקלים, פלוס זמן עבודה. אני, אחרי מחקר מעמיק (וקצת תפילות), הזמנתי גוף חימום חדש באינטרנט.
ההתקנה עצמה הייתה סיוט. ברגים סרבניים, חוטים שהסתבכו, חלל עבודה צר ולא נוח. היו רגעים שכמעט הרמתי ידיים, והתקשרתי לטכנאי. אבל אז, נזכרתי בכל הכסף שחסכתי עד עכשיו, בתחושת העצמאות החדשה שלי, ופשוט המשכתי.
למה אני מספרת לכם את זה? כי זה לא רק על מכונת כביסה.
זה על משהו הרבה יותר גדול. זה על עצמאות נשית, על שבירת מוסכמות, על היכולת שלנו ללמוד ולעשות דברים שפעם נראו לנו בלתי אפשריים. זה על לא לפחד ללכלך את הידיים (תרתי משמע).
אבל רגע, לפני שאתם רצים לפרק את המכונה שלכם, חשוב לי להבהיר משהו: אני לא טכנאית מוסמכת. אני לא יודעת הכל. ויש דברים שפשוט עדיף להשאיר למקצוענים.
זהירות, חשמל!
תיקון מכשירי חשמל יכול להיות מסוכן. חשוב מאוד לנתק את המכשיר מהחשמל לפני שמתחילים לעבוד עליו. ואם אתם לא בטוחים במשהו, אל תהססו להתייעץ עם טכנאי מוסמך. (מקור 2)
אבל, וזה אבל גדול, אל תתנו לפחד לעצור אתכם מלנסות. תתחילו בקטן, תלמדו, תשאלו שאלות, תטעו. כן, תטעו. אני שרפתי כמה פיוזים בדרך, אבל למדתי מכל טעות.
אז מה התובנה המפתיעה?
שהידע כבר שם, מחכה לנו. ושאנחנו, הנשים, מסוגלות להרבה יותר ממה שאנחנו חושבות. ושמכונת כביסה מקולקלת היא לא סוף העולם, אלא הזדמנות. הזדמנות ללמוד משהו חדש, להרגיש עצמאיות וחזקות, ולחסוך קצת כסף.
וכן, גם הזדמנות להסתובב עם מברג בפיג'מה ביום שבת בבוקר. תודו שזה קצת מגניב.
אבל יותר מהכל, זה שיעור חשוב באובדן התמימות המכנית. פעם האמנתי שדברים פשוט עובדים, עד שהם נשברים. עכשיו אני יודעת שיש מנגנונים, חלקים קטנים שעובדים יחד. ואם אחד מהם מפסיק, אפשר לתקן. זה נכון למכונות כביסה, ולחיים בכלל.
ואם אתם שואלים אותי, מה הצעד הבא? אני מתכננת להתמודד עם הנזילות בברז במטבח. בהצלחה לי!
ואתם? מה התיקון הביתי הראשון שלכם? ספרו לי בתגובות! אולי נלמד משהו חדש ביחד.
(מקור 1: בלוג "הטכנאי המכובס" - שם בדוי)
(מקור 2: אתר "בטיחות בבית" - אתר ממשלתי בנושא בטיחות חשמל)
