אוי, המקרר. איך הוא מצליח לגרום לי להרגיש כל כך הרבה דברים בו זמנית? שמחה על האוכל הטרי (יחסית), תסכול על הבלאגן הנצחי, ובעיקר – את הבושה הזו כשאני פותחת אותו מול חברה ובטעות חושפת את… איך נקרא לזה? ה"ארכיאולוגיה הקולינרית" שלי. 🙈
אבל רגע, לפני שאני מתחילה להרצות על איך לסדר את המקרר כמו מארי קונדו של המזון, בואי נהיה כנות – כמה פעמים ניסית לסדר אותו "לנצח"? לי יצא… טוב, בואי נגיד שאיבדתי את הספירה אחרי הפעם העשירית.
מה שאני רוצה לחלוק איתך זה לא עוד שיטה לסדר את המקרר, אלא תובנה שמנעה ממני להיכנס למעגל הקסמים המטורף הזה. הבנת למה באמת המקרר שלי (שלך?) תמיד הופך להיות אתר פלילי של מזון נשכח.
אז מוכנה לגלות את הסוד? זה לא קשור לארגון, זה קשור אלינו.
הפער בין הכוונות למציאות – והמקרר באמצע
האמת היא, שאני בחורה של תוכניות. אני אוהבת לתכנן את הארוחות שלי, לחשוב על מה אני רוצה לאכול, לדמיין את הארוחה המושלמת… אבל אז החיים קורים. פתאום יש פגישה לא צפויה, או ערב עם חברים, או סתם בא לי פיצה (אוקיי, לרוב בא לי פיצה). ואז, כל הירקות והפירות שקניתי מתוך כוונה טובה – פשוט יושבים שם, ו… את יודעת את ההמשך. 😢
פעם, הייתי מאשימה את עצמי. "נו, נעמה, את פשוט לא מספיק מאורגנת!" אבל אז קראתי מחקר מעניין על פסיכולוגיה של קבלת החלטות וצריכה (מקור: Kahneman, D. (2011). Thinking, fast and slow. Farrar, Straus and Giroux.). הבנתי שאנחנו לא תמיד רציונליים, ושמה שאנחנו חושבים שאנחנו רוצים זה לא תמיד מה שאנחנו עושים.
אז הבנתי – המקרר שלי הוא לא הבעיה, הוא רק הראי. הוא משקף את הפער בין הרצונות שלי למציאות שלי. וזה, חברות, שינה הכל.
איך משנים את המשוואה? (בלי להפוך למאמינות קיצוניות של אורח חיים בריא)
אז מה עושים? הנה כמה תובנות שאימצתי, ואני מבטיחה – הן עובדות:
- להכיר במגבלות שלנו. זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל תחשבי על זה – כמה פעמים את קונה משהו "כי הוא בריא" או "כי צריך"? במקום זה, תשאלי את עצמך: "האם אני באמת הולכת לאכול את זה השבוע?" אם התשובה היא לא – אל תקני!
- גמישות היא שם המשחק. תכנון ארוחות זה מצוין, אבל תמיד תשאירי מקום לשינויים. הכיני רשימה של ארוחות "בזק" שאפשר להכין מחומרי גלם שיש לך בבית, למקרה שמשהו משתבש. (אצלי זה פסטה עם רוטב עגבניות – קלאסיקה).
- "לראות" את האוכל. זה נשמע קצת מוזר, אבל האמיני לי – זה עובד. תוציאי את הירקות והפירות מהשקיות הניילון האטומות ותניחי אותם בקערות או קופסאות שקופות. ככה את תראי מה יש לך, ותזכרי לאכול את זה.
- "יום מקרר נקי". פעם בשבוע, הקדישי כמה דקות כדי לעבור על המקרר ולראות מה צריך לאכול קודם. זה גם הזדמנות טובה לנקות את המדפים ולמנוע הצטברות של דברים דביקים ומסתוריים. 🦠
- לא לפחד מקיצורי דרך. קניית ירקות חתוכים או פירות קפואים יכולה לחסוך זמן ולמנוע בזבוז מזון. אל תרגישי אשמה אם את לא מכינה הכל מאפס – העיקר שתאכלי בריא ותיהני מהחיים.
רגע, מה עם הפן הרגשי?
אוקיי, אז סידרנו את המקרר, מנענו בזבוז מזון, ואנחנו מרגישות כמו מלכות הבית. אבל רגע, יש עוד משהו.
האוכל הוא לא רק עניין של תזונה – הוא גם עניין של רגש. הוא קשור לזיכרונות ילדות, למסורת, ולתחושת ביטחון.
לכן, חשוב ליצור קשר חיובי עם האוכל שלנו. לאכול מתוך הנאה, לא מתוך חובה. להקשיב לגוף שלנו, ולאכול את מה שהוא צריך, לא את מה שאנחנו חושבות שהוא צריך.
כמה פעמים אכלת משהו רק כי "צריך לסיים"? אני יודעת שאני עשיתי את זה יותר מדי פעמים. במקום זה, אני מנסה להזכיר לעצמי שהאוכל הוא משאב יקר, ולא צריך לבזבז אותו – לא על המקרר, ולא על הגוף שלי. (מקור: Wansink, B. (2006). Mindless eating: Why we eat more than we think. Bantam Books.).
מה הלאה? (והשאלה שתשאיר אותך ערה בלילה)
אז סדרנו את המקרר, הבנו את הפסיכולוגיה מאחורי ההצמדה המטורפת, ודיברנו על הפן הרגשי. אבל האמת היא, שהמסע הזה לעולם לא נגמר.
אני עדיין לומדת, עדיין טועה, ועדיין מדי פעם מוצאת ירקות מצ'וקמקים בתחתית המקרר. אבל עכשיו, אני יודעת למה זה קורה, ואני יודעת מה לעשות כדי למנוע את זה.
השאלה שאני רוצה להשאיר אותך איתה היא: מה המקרר שלך מספר עליך? ומה את הולכת לעשות כדי לשנות את הסיפור?
תספרי לי בתגובות! מחכה לשמוע את התובנות שלך. ❤️
