אוקיי, אני יודעת מה אתן חושבות. מי זהב? נעמה השתגעה? האמת, גם אני חשבתי ככה. עד ש… פגשתי את ד"ר ראג'ן.
הגעתי אליו מיואשת. נפיחות, עייפות כרונית, עור חסר חיים… הרופאים אמרו "הכל בסדר, את צעירה". אבל אני הרגשתי בת 80! ד"ר ראג'ן, רופא איורוודי מהדור הישן, הקשיב בסבלנות, מדד לי דופק בלחיצות מוזרות, ואז אמר: "את צריכה לשתות את השתן הראשון שלך בבוקר".
עכשיו, אני בחורה פתוחה, באמת. ניסיתי דיאטות קיצוניות, מדיטציות הזויות, אפילו הלכתי לשאמאן פעם אחת (סיפור לפעם אחרת). אבל מי זהב? כאילו, ברצינות?
התגובה הראשונית שלי הייתה דחייה מוחלטת. זה מגעיל, לא הגיוני, ובטח לא בריא! אבל משהו בו, בשקט הפנימי שלו, גרם לי להקשיב. הוא הסביר שהאיורוודה רואה בשתן מקור עשיר בחומרים מזינים ואנטי-אוקסידנטים, מעין "תרופה עצמית" שהגוף מייצר. הוא טען ששתיית השתן הראשון בבוקר יכולה לאזן את הדושות (האנרגיות) שלי ולשפר את הבריאות הכללית. (מקור: "Ayurveda: A Life of Balance" by Maya Tiwari)
אמרתי לו, "דוקטור, עם כל הכבוד, זה נשמע כמו משהו שהמצאתם כדי להתעלל בתיירים". הוא צחק ואמר, "אני מבין את הספקנות שלך. אבל מה יש לך להפסיד? נסי שבוע ותראי".
אז… ניסיתי.
ביום הראשון כמעט הקאתי. הטעם היה… איך לומר בעדינות? לא משהו שהייתי מזמינה במסעדה גורמה. אבל התעקשתי. החזקתי את האף ובלעתי את הכוס במהירות.
ומה קרה?
בימים הראשונים לא קרה כלום. הרגשתי מטופשת ונכלמת. "אני באמת שותה פיפי?", שאלתי את עצמי כל בוקר. אבל אחרי כמה ימים התחלתי להרגיש שינוי קטן.
התחלתי לישון יותר טוב. העור שלי נראה קצת יותר זוהר. הנפיחות פחתה. האם זה פלצבו? אולי. אבל לא יכולתי להתעלם מהשינוי.
התחלתי לחקור את הנושא יותר לעומק. גיליתי ששתיית שתן, או "Urine Therapy", היא לא המצאה איורוודית. היא קיימת בתרבויות שונות ברחבי העולם, כולל בסין העתיקה ובקרב שבטים באמריקה הלטינית. (מקור: "The Water of Life: A Treatise on Urine Therapy" by John W. Armstrong)
אבל רגע, לפני שאתן רצות לשירותים עם כוס ביד, חשוב להבין כמה דברים:
- זה לא מתאים לכולם: אם אתן בהריון, מניקות, או נוטלות תרופות מרשם, התייעצו עם רופא לפני שאתן מנסות את זה.
- חשוב לשתות שתן טרי: השתן צריך להיאסף בבוקר, מיד לאחר ההתעוררות, ולשתות אותו תוך זמן קצר.
- חשוב לשתות הרבה מים: שתו הרבה מים במהלך היום כדי לשמור על גוף רווי ולסייע בתהליך הניקוי.
אז, האם אני ממליצה על מי זהב כפתרון קסם לכל הבעיות שלכן? ממש לא. אבל הניסוי האישי שלי לימד אותי כמה דברים חשובים:
- אני צריכה להיות יותר פתוחה לרעיונות חדשים: גם אם הם נראים לי מוזרים או דוחים בהתחלה.
- הגוף שלנו חכם: הוא יודע לרפא את עצמו, לפעמים בדרכים מפתיעות.
- לפעמים, הפתרונות הכי טובים נמצאים ממש מתחת לאף שלנו… או, במקרה הזה, בתוך שלפוחית השתן שלנו.
מאז, אני עושה הפסקות מ"מי זהב" מדי פעם. אני לא קמה כל בוקר ושותה בשקיקה, אבל כשאני מרגישה שהגוף שלי צריך את זה, אני לא מהססת. זה לא הפך לשגרת בוקר קבועה, אבל זה נשאר כלי נוסף בארגז הכלים שלי לשיפור הבריאות והרווחה.
אני יודעת שהנושא הזה מעורר הרבה שאלות. אני מזמינה אתכן לשתף אותי במחשבות, חששות וחוויות שלכן בתגובות. ומי יודע? אולי יום אחד גם אתן תגלו את הכוח הנסתר ב… מי הזהב שלכן.
אגב, הדבר הכי מפתיע בכל הסיפור הזה? אחרי כמה שבועות, הטעם כבר לא היה נורא בכלל. כאילו, כמעט נסבל. כמעט.
אבל ברצינות, מה דעתכן? הייתן מעזות לנסות את זה? ולמה כן או לא? ספרו לי בתגובות!
