היי, אני נעמה. ואם יש משהו שלמדתי בחיים, זה שניסור הוא לא רק עניין של כוח וטכניקה. זה עניין של ביטחון עצמי, של התמודדות עם פחד, וכן, קצת גם של פילוסופיה.
זוכרים את הפעם הראשונה שניסיתם לנסר משהו? אני כן. ניסיתי לבנות ארגז עץ קטן לגינה, ויצא... אממ... איך נאמר, יצירת אמנות מופשטת שלא דומה לשום דבר בעולם. העץ נשבר, המסור החליק, והאצבעות שלי היו בסכנה מתמדת. בכנות? כמעט ויתרתי. חשבתי, "אוקיי, נעמה, זה לא בשבילך. תני לנגרים המקצועיים לעשות את העבודה". אבל משהו בי לא הסכים.
אז מה גרם לי להתמיד? אולי העובדה שאני עקשנית כמו פרד. אבל בעיקר, זה היה הרצון להוכיח לעצמי שאני מסוגלת. להוכיח שאני יכולה להתמודד עם הפחד, עם חוסר הוודאות, וכן, גם עם הכישלונות.
ניסור הוא מטאפורה לחיים.
זה אולי נשמע קלישאתי, אבל תחשבו על זה: אנחנו כל הזמן מנסרים משהו. מנסרים דרך בעיות בעבודה, מנסרים דרך אתגרים במערכות יחסים, מנסרים דרך מחסומים פנימיים שמגבילים אותנו.
אז איך עושים את זה נכון? איך מנסרים עץ (או כל דבר אחר בחיים) בלי לפצוע את עצמנו, בלי לשבור את הכלים, ובלי לאבד את השפיות?
1. להכיר את העץ (והמסור).
קודם כל, צריך להבין במה אנחנו עובדים. איזה סוג עץ זה? האם הוא רך וקל לעיבוד, או קשה ודורש יותר מאמץ? איזה סוג מסור מתאים לו? יש מסורים ידניים, מסורים חשמליים, מסורי גרונג... כל אחד מתאים לסוג עבודה אחר. בדיוק כמו בחיים, אי אפשר לגשת לכל אתגר עם אותו הכלי. (מקור: "The Complete Manual of Woodworking" מאת Albert Jackson & David Day, ספר מצוין לכל חובב עץ מתחיל).
התנסות אישית: פעם ניסיתי לנסר עץ אלון קשה עם מסור גרונג זול. זה היה סיוט. להב המסור התחמם, העץ נשרף, והתוצאה הייתה רחוקה מלהיות מושלמת. למדתי את הלקח: ציוד טוב עושה את ההבדל.
2. להכין את השטח.
לפני שמתחילים לנסר, חשוב לוודא שהעץ יציב ומקובע היטב. אחרת, הוא עלול לזוז, להחליק ולגרום לתאונה. אותו דבר נכון גם לגבינו: לפני שאנחנו מתחילים להתמודד עם אתגר גדול, חשוב לוודא שאנחנו יציבים וממוקדים. לישון טוב, לאכול בריא, לעשות פעילות גופנית - כל אלה דברים שעוזרים לנו להכין את השטח.
3. תנועה עקבית וקצבית.
הדבר הכי חשוב בניסור הוא לשמור על תנועה עקבית וקצבית. לא למהר מדי, אבל גם לא לעצור כל רגע. תנועה חלקה ויציבה תאפשר למסור לחתוך את העץ בקלות ובבטחה. וזה נכון גם לגבי דברים אחרים: התמדה ועקביות הן המפתח להצלחה בכל תחום.
מחשבה "אמצע הדרך": לפעמים אני תוהה, האם באמת אפשר לתכנן הכל מראש? האם באמת אפשר לשלוט בכל דבר? התשובה היא כמובן שלא. לפעמים צריך פשוט לזרום עם מה שיש, ולסמוך על האינטואיציה שלנו.
4. לא לפחד מהתנגדות.
לפעמים, העץ מתנגד. הוא קשה, הוא מלא קשרים, הוא לא רוצה להיחתך. אבל זה לא אומר שצריך לוותר. זה רק אומר שצריך להפעיל יותר כוח, לשנות את הזווית, או אפילו להשתמש בכלי אחר. בדיוק כמו בחיים, כשאנחנו נתקלים בהתנגדות, אנחנו צריכים להיות יצירתיים וגמישים.
תובנה לא מושלמת: למדתי שלהתנגד להתנגדות רק מחמיר את המצב. לפעמים, הדבר הכי טוב שאפשר לעשות הוא פשוט לקבל את ההתנגדות, ולנסות למצוא דרך לעקוף אותה.
5. להקשיב לעץ.
זה אולי נשמע מוזר, אבל באמת צריך להקשיב לעץ. להקשיב לקול של המסור, להרגיש את התנודות, לראות איך העץ מגיב. אם משהו לא בסדר, העץ יאותת לנו. וזה נכון גם לגבי עצמנו: אנחנו צריכים להקשיב לגוף שלנו, לרגשות שלנו, לאינטואיציה שלנו. אם משהו לא מרגיש נכון, אנחנו צריכים לעצור ולבדוק מה קורה. (מקור: "Zen and the Art of Motorcycle Maintenance" מאת Robert Pirsig, ספר על הקשבה ואיכות).
6. ללמוד מטעויות.
אף אחד לא מושלם, וכולנו עושים טעויות. אבל הטעות הכי גדולה היא לא ללמוד מהטעויות שלנו. כל פעם שאני טועה בניסור, אני מנסה להבין מה השתבש, ומה אני יכולה לעשות אחרת בפעם הבאה.
חיבור רגשי: לפעמים אני מרגישה שאני מנסרת לא רק עץ, אלא גם את עצמי. כל טעות בניסור מזכירה לי את הטעויות שעשיתי בחיים. אבל אני מנסה לא לשפוט את עצמי בחומרה מדי. אני מנסה לראות את הטעויות כהזדמנות לצמוח וללמוד.
7. ליהנות מהתהליך.
ניסור יכול להיות תהליך מדיטטיבי ומספק. כשאני מרוכזת במה שאני עושה, אני שוכחת מהכל, ונכנסת למצב של זרימה. אני מרגישה מחוברת לעץ, למסור, וגם לעצמי. ואני מאמינה שזה נכון לגבי כל דבר בחיים: אם אנחנו מצליחים ליהנות מהתהליך, אנחנו כבר בחצי הדרך להצלחה.
אז בפעם הבאה שאתם מנסרים משהו, זכרו: זה לא רק עניין של לחתוך עץ. זה עניין של להתמודד עם פחד, ללמוד מטעויות, וליהנות מהמסע.
ואם אתם שואלים אותי, זה שווה את זה.
מה אתכם? מה הדבר שאתם "מנסרים" עכשיו בחיים? שתפו אותי, אני באמת רוצה לדעת.
