אני זוכרת את היום שגיליתי את הסדק במשקוף של חדר השינה. זה לא היה איזה שבר קטן, אלגנטי. זה היה סדק עמוק, רועם, כאילו מישהו טרק את הדלת בעוצמה שעלתה על כל דמיון. המחשבה הראשונה שלי? "אוףףףף! עכשיו צריך להחליף הכל!" המחשבה השנייה? "רגע, למה בעצם?"
אולי זה נשמע לכם מוזר, אבל אני מאמינה שהבית שלנו הוא כמו אלבום תמונות ענק. כל שריטה, כל כתם, כל פגם מספר סיפור. ואותו סדק במשקוף? הוא סימל תקופה לא פשוטה, תקופה של מתחים ולחצים. אבל גם תקופה שבה למדתי הרבה על עצמי ועל הזוגיות שלי.
אז החלטתי שאני לא מחליפה את המשקוף. אני מתקנת אותו. ומה שיותר חשוב, אני משנה את הגישה שלי.
למה לתקן בכלל? (שאלה שאני שואלת את עצמי כל הזמן)
לפני שנגיע לטכניקות ולחומרים, בואו נדבר רגע על למה בכלל טורחים. הרי הכי קל להזמין איש מקצוע, לשלם לו יפה, ולקבל משקוף חדש ומבריק. אבל...
זה לא רק עניין של כסף. נכון, תיקון עצמי יכול לחסוך לא מעט כסף. אבל זה גם עניין של סיפוק עצמי. יש משהו מדהים בתחושה הזו שאתה מצליח להתגבר על אתגר בעצמך. כמו שאומרת ברנה בראון, חוקרת הבושה והפגיעות, "אומץ מתחיל בהופעה והרשות לעצמך להיראות." לתקן משקוף בעצמך זה להעז להיראות, גם אם זה אומר לעשות טעויות בדרך. (Brown, Brené. Daring Greatly: How the Courage to Be Vulnerable Transforms the Way We Live, Love, Parent, and Lead*. Gotham Books, 2012.)
- זה עניין של קיימות. כל פעם שאנחנו זורקים משהו לפח, אנחנו תורמים לזיהום הסביבה. תיקון, לעומת זאת, הוא צעד קטן לכיוון חיים יותר ידידותיים לסביבה. וזה משמעותי, גם אם זה נראה קצת קיצוני.
- זה עניין של סיפור. המשקוף הישן נושא איתו סיפור. סיפור על החיים, על האנשים שגרים בבית, על החוויות שעברנו. משקוף חדש הוא משקוף נטול סיפור. ולפעמים, הסיפור הזה שווה יותר מכל דבר אחר.
אז איך עושים את זה? (הטכניקה פוגשת את הנשמה)
אוקיי, אז החלטתם לתקן. מה עכשיו?
- אבחון: הדבר הראשון הוא להבין מה בדיוק הנזק. האם זה סדק קטן? שבר גדול? האם יש חלקים חסרים? האם המשקוף עשוי עץ, מתכת או חומר אחר? האבחון המדויק יקבע את הדרך שבה נמשיך.
- ניקיון: לפני שמתחילים לעבוד, חשוב לנקות את האזור הפגוע היטב. להסיר אבק, לכלוך, וכל שאריות אחרות. משטח נקי יאפשר לחומרי התיקון להיצמד בצורה טובה יותר.
- חומרים: כאן זה מתחיל להיות מעניין. אם מדובר בעץ, ניתן להשתמש בדבק נגרים מיוחד או בשפכטל עץ. אם מדובר במתכת, ייתכן שנצטרך להשתמש בריתוך או בדבק מתכת. אני אישית גיליתי שאפשר אפילו להשתמש בתערובת של נסורת עץ ודבק פלסטי ליצירת חומר מילוי טבעי! (כן, ניסיתי, ויצא לא רע בכלל!)
- יישום: כאן צריך קצת סבלנות ודיוק. למרוח את חומר התיקון בזהירות על האזור הפגוע, להקפיד למלא את כל החללים והסדקים. לעיתים, נצטרך ליישם מספר שכבות, ולהמתין בין שכבה לשכבה לייבוש מלא.
- שיוף: אחרי שהחומר התייבש לחלוטין, הגיע הזמן לשיוף. כאן אנחנו מחליקים את פני השטח, ומסירים את כל הבליטות והגבשושיות. חשוב להשתמש בנייר שיוף עדין, ולהקפיד לשייף בעדינות, כדי לא לפגוע בחומר שמסביב.
- צביעה: השלב האחרון הוא הצביעה. כאן אנחנו בוחרים צבע שמתאים לצבע המקורי של המשקוף, וצובעים את האזור המתוקן. חשוב לצבוע בשכבה אחידה, ולהקפיד על גימור יפה.
הכישלונות שלי (ומה למדתי מהם)
אני לא אשקר, לא כל התיקונים שלי הצליחו. היו פעמים שהשתמשתי בחומר לא מתאים, או שיישמתי אותו בצורה לא נכונה. היו פעמים שהייתי צריכה להתחיל הכל מחדש. והיו פעמים שכמעט התייאשתי.
אבל מה שלמדתי מהכישלונות האלה היה חשוב לא פחות מההצלחות. למדתי שסבלנות היא מילת המפתח. למדתי שחשוב לעשות מחקר מקדים, ולבחור את החומרים המתאימים. למדתי שלא לפחד לנסות דברים חדשים, גם אם זה אומר לעשות טעויות.
וזה נכון לא רק לגבי תיקון משקופים. זה נכון לגבי החיים בכלל.
מעבר לטכני: איך זה משפיע על הנפש?
אני באמת מאמינה שתיקון דברים בבית הוא הרבה יותר מסתם עבודה טכנית. זה גם סוג של תרפיה.
יש משהו מרגיע בעבודה עם הידיים, בהתמקדות במטרה קטנה וברורה. זה מאפשר לנו להתנתק מהלחצים של היום יום, ולמצוא קצת שקט פנימי. בנוסף, התיקון עצמו יכול להוות סוג של פתרון בעיות, שיפור תחושת המסוגלות והביטחון העצמי.
השיעור שלמדתי (ומה אתכם?)
אז בפעם הבאה שאתם רואים פגם בבית שלכם, אל תמהרו לזרוק או להחליף. עצרו רגע, תסתכלו עליו, ותחשבו: האם אפשר לתקן? האם אפשר להפוך את הפגם הזה לפנינה? האם אפשר ללמוד משהו מהחוויה הזו?
אני מזמינה אתכם לשתף אותי בסיפורי התיקונים שלכם. איזה פגם הפכתם לפנינה? איזה שיעור למדתם בדרך? אני באמת מאמינה שאנחנו יכולים ללמוד אחד מהשני, ולהפוך את הבתים שלנו למקומות יפים, אותנטיים ומלאי סיפורים.
