אני זוכרת את היום שבו הבנתי שהמלחמה שלי בעובש באמבטיה הגיעה לנקודת מפנה. לא, לא מצאתי איזה חומר פלא סודי. זה היה משהו אחר לגמרי – שינוי בחשיבה. אבל רגע, נתחיל מההתחלה.
אני נעמה, ואם יש משהו שאני שונאת יותר מגרביים רטובות, זה עובש. במיוחד באמבטיה. שנים שניסיתי הכל – אקונומיקה, חומץ, סודה לשתייה, אפילו תרסיס פלא שקניתי בחו"ל (שבדיעבד, הריח שלו היה יותר מסוכן מהעובש עצמו). כלום לא עבד. העובש היה חוזר, כמו איזה אורח לא רצוי שמסרב לעזוב.
התסכול היה עצום. כל כך הרבה אנרגיה, כל כך הרבה זמן, כל כך הרבה כסף... וכלום. הייתי מנקה, משפשפת, מקרצפת, ועדיין, אחרי כמה ימים, הוא היה שם, מחכה לי בפינות האפלות של המקלחון.
אז מה השתנה?
הבנתי שהתמקדתי בסימפטום, ולא בשורש הבעיה. זה כמו לנסות לכבות שריפה עם כוס מים – אפשר, אבל לא יעיל במיוחד.
האוויר הוא המפתח!
הרי מה זה עובש? פטרייה שאוהבת לחות וחום. האמבטיה, אחרי מקלחת חמה, היא גן עדן בשבילה. אז במקום רק לנסות להרוג את העובש שכבר קיים, התחלתי למנוע את התנאים שמאפשרים לו לשגשג.
איך?
- אוורור, אוורור, אוורור! זה נשמע טריוויאלי, אבל כמה מאיתנו באמת פותחים חלון אחרי כל מקלחת? אני מודה, פעם הייתי סוגרת את החלון מיד כדי שלא יהיה קר. טעות! עכשיו, החלון נשאר פתוח לפחות חצי שעה אחרי כל מקלחת. אם אין חלון, תדאגו למאוורר חזק שיעבוד בזמן המקלחת ואחריה. זה קריטי.
- ייבוש מהיר. מגבת ישנה הפכה להיות המגבת הרשמית של המקלחון. אחרי כל מקלחת, אני עוברת על הקירות, הדלת, והברזים ומייבשת אותם. זה לוקח בדיוק דקה, אבל עושה פלאים.
- וילון או דלת זכוכית? אם יש לכם וילון, כדאי לכבס אותו בתדירות גבוהה. הוא סופג הרבה לחות ומהווה קרקע פורייה לעובש. דלת זכוכית, לעומת זאת, קל יותר לייבש.
אוקיי, אבל מה עושים עם העובש שכבר קיים?
פה נכנסים לתמונה חומרים טבעיים (יחסית) וחכמים. אני אישית הפסקתי להשתמש באקונומיקה. היא אמנם חזקה, אבל גם מסוכנת, מזיקה לסביבה, ו... טוב, נמאס לי מהריח שלה.
הנה כמה חלופות שאני אוהבת:
- חומץ לבן: החבר הכי טוב שלכם במלחמה בעובש. מערבבים חומץ לבן עם מים ביחס של 1:1, מרססים על העובש, מחכים כמה דקות, ומשפשפים. חומץ לא רק הורג את העובש, אלא גם מונע ממנו לחזור (מקור: מחקר של אוניברסיטת ג'ורג'יה, שמצא שחומץ לבן יעיל ב-82% בהריגת עובש).
- שמן עץ התה: אנטי-פטרייתי טבעי ועוצמתי. מערבבים כמה טיפות שמן עץ התה עם מים, מרססים, ולא שוטפים. הריח קצת חזק, אבל נעלם אחרי כמה זמן. (חוויה אישית: השתמשתי בזה בפינות הכי קשות במקלחון, והתוצאות היו מדהימות).
- סודה לשתייה: גם היא עובדת נהדר. מערבבים סודה לשתייה עם מים עד שנוצרת משחה, מורחים על העובש, מחכים כמה דקות, ומשפשפים. הסודה לשתייה גם מבהירה את הרובה (אותם פסים לבנים בין האריחים).
אבל רגע, אני לא רוצה שתחשבו שהכל ורוד. היו לי גם כישלונות. ניסיתי פעם תערובת של שמן אתרי לבנדר ולימון, כי חשבתי שזה יהיה נעים יותר. טעות! זה לא רק שלא עבד, אלא גם השאיר ריח מוזר.
הטיפ הכי חשוב? סבלנות והתמדה.
להיפטר מעובש זה לא ספרינט, זה מרתון. זה דורש שינוי בהרגלים, ניקיון קבוע, וקצת אהבה לאמבטיה שלכם.
עכשיו, הנה משהו שתמיד תהיתי לגביו: למה אנחנו מתמקדים רק בניקיון אחרי המקלחת? מה אם היינו מונעים את התפתחות העובש עוד לפני שהתחיל? זה כבר נושא למאמר אחר...
אז מה אתם אומרים? מוכנים לנסות? אשמח לשמוע על הטיפים והטריקים שלכם במלחמה בעובש. שתפו אותי בתגובות!
