אוי, חברים, כמה פעמים קרה לכם שהמכשיר החדש שקניתם, זה שהייתם בטוחים שיחזיק לנצח, פשוט קרס? אני מדברת על זה מתוך ניסיון מר, כן? קניתי טוסטר אובן חדש לפני שנה, דגם מומלץ, לא הכי זול. הייתי בטוחה שאכין בו טוסטים לנכדים (טוב, אולי קצת הקדמתי את המאוחר...). ואז, בום! אחרי שנה בדיוק, שבק חיים. זה לא רק מעצבן, זה ממש מתסכל!
אז למה זה קורה? למה המכשירים החדשים מתקלקלים כל כך מהר? הרי פעם, מכונת כביסה הייתה עובדת 20 שנה בלי בעיות! ניסיתי להבין את זה, ומה שמצאתי הפתיע אותי.
אז בואו נצלול פנימה, אבל לא לפני שאני מודה - אני לא מהנדסת, כן? אני פשוט אחת שמאוד אוהבת לחקור דברים ולשתף את התובנות שלי.
אז מה בעצם קורה פה?
אז קודם כל, בואו נדבר על "תכנון מיושן" או באנגלית "Planned Obsolescence". שמעתם על זה? זה בעצם רעיון די ציני של חברות לייצר מוצרים שייגמרו להם החיים מהר יחסית, כדי שנצטרך לקנות חדשים. זה נשמע קצת כמו תיאוריית קונספירציה, אבל יש לא מעט עדויות לכך. למשל, מאמר שקראתי ב"גרדיאן" (The Guardian) דיבר על כך שחברות גדולות מתכננות את המוצרים שלהן בצורה כזאת שהם יתקלקלו תוך כמה שנים בודדות. עצוב, אבל כנראה אמיתי.
זה רגע כזה שאתה שואל את עצמך, "אז מה בעצם נשאר לנו לעשות?"
אבל זה לא רק זה. יש גם את העניין של חומרים זולים יותר. פעם, היו משתמשים בחומרים איכותיים ועמידים יותר. היום, הכל מיוצר מחומרים זולים וקלים יותר, כדי לחסוך בעלויות. זה הגיוני מבחינה עסקית, אבל לנו, הצרכנים, זה פשוט כואב בכיס.
ואל תשכחו את התוכנה! כן, גם במכשירים ביתיים יש תוכנה. ומה קורה לתוכנה אחרי כמה שנים? נכון, היא מפסיקה לקבל עדכונים והופכת לפגיעה יותר. כאילו, באמת?! גם הטוסטר אובן שלי צריך עדכוני תוכנה?!
אבל רגע, יש גם צד שני למטבע
אני מודה, גם אנחנו, הצרכנים, קצת אשמים. אנחנו רוצים את הכל כאן ועכשיו, ובמחיר הכי זול שאפשר. אנחנו מחפשים את הדיל הכי טוב, את המבצע הכי משתלם. אבל לפעמים, המחיר הזול הזה בא על חשבון האיכות.
ואז אני תוהה, האם אנחנו באמת צריכים את כל הגאדג'טים האלה?
אני זוכרת שפעם, סבתא שלי הייתה מתקנת הכל. היא הייתה תופרת כפתורים, מדביקה רהיטים, ומאריכה את החיים של כל דבר. היום, אנחנו פשוט זורקים וקונים חדש. אולי הגיע הזמן לחזור קצת לשורשים?
אני קראתי פעם מחקר מעניין ב"כתב העת לצריכה בת קיימא" (Journal of Sustainable Consumption) שטען שאנשים שמתקנים את הדברים שלהם מרגישים יותר מחוברים אליהם ויותר מאושרים. יש בזה משהו, לא?
אז מה אפשר לעשות?
אז נכון, אנחנו לא יכולים לשנות את העולם לבד. אבל יש כמה דברים קטנים שאנחנו יכולים לעשות כדי להשפיע.
- תקנו! במקום לרוץ לקנות מכשיר חדש, תנסו לתקן את הישן. יש היום הרבה סדנאות תיקונים קהילתיות וטכנאים מקצועיים שיכולים לעזור.
- תקראו ביקורות! לפני שאתם קונים משהו, תקראו ביקורות של אנשים אחרים. תבדקו מה הם אומרים על העמידות של המוצר.
- תקנו מחברות אחראיות! תנסו לקנות מחברות שמייצרות מוצרים איכותיים ועמידים, ושמתייחסות ברצינות לנושא של קיימות.
- תחשבו פעמיים! לפני שאתם קונים משהו, תשאלו את עצמכם אם אתם באמת צריכים את זה. אולי אפשר להסתדר בלי?
מחשבות לסיום (או יותר נכון, התחלה)
אני יודעת, זה לא פשוט. אנחנו חיים בעולם של צרכנות, וקשה מאוד להתנתק ממנו. אבל אני חושבת שאם נתחיל לחשוב קצת יותר על מה שאנחנו קונים, ואיך אנחנו צורכים, נוכל לעשות שינוי. זה לא רק טוב לכיס שלנו, זה גם טוב לסביבה, ובעיקר – לנשמה שלנו.
אני תוהה, האם באמת צריך להחליף כל שנה את הטלפון? מה זה אומר עלינו שאנחנו כל כך צמאים לחידושים?
אני רוצה לשמוע אתכם! מה אתם חושבים? איך אתם מתמודדים עם התופעה הזאת של מכשירים שמתקלקלים מהר? שתפו אותי בתגובות! אולי ביחד נמצא פתרונות יצירתיים. 😉
