האמת? תמיד הייתי מאלה שמסתכלות על בלגן בעיניים ואומרות לעצמן: "יהיה בסדר". אבל בפנים, הבלגן היה מתחיל לכרסם. זה לא היה רק עניין של אסתטיקה, זה חדר לי לשקט הנפשי. הרגשתי תקועה.
ואז, נתקלתי בשיטת האזורים.
בהתחלה, הייתי סקפטית. עוד שיטה? ועוד אחת שמבטיחה לי סדר מושלם? נו באמת. חשבתי לעצמי, "האם באמת אפשר לחלק בית לאזורים ולצפות שזה יעבוד על בן אדם כמוני?". עכשיו אני יודעת שהשאלה האמיתית הייתה: האם אני מוכנה לנסות משהו אחר?
אז מה זה בכלל שיטת האזורים? בגדול, מדובר על חלוקת הבית לחמישה אזורים, כשבכל שבוע מתמקדים באזור אחד. לא מנקים את כל הבית בבת אחת, אלא עושים "ספרינט" קטן בכל אזור, במשך 15-30 דקות ביום.
הקסם, גיליתי, הוא בעקביות.
אני יודעת, זה נשמע פשוט מדי. אבל הנה מה שקרה לי:
שבוע 1: המטבח - ממעמסה להנאה
המטבח שלי היה... איך נאמר? שדה קרב של שאריות ארוחות, כלים מלוכלכים ותבלינים שתוקפם פג לפני עידן ועידנים. במקום לנסות לנקות אותו בבת אחת (מה שתמיד הרגיש כמו משימה בלתי אפשרית), התחלתי בהדרגה.
יום ראשון: ניקוי המקרר. הוצאתי הכל, זרקתי את מה שצריך לזרוק, וסידרתי את השאר. זה לקח לי בערך 20 דקות, אבל כבר הרגשתי הקלה משמעותית.
יום שני: ניקוי השיש. ניקיתי כתמים עקשניים, ארגנתי את הכלים שהיו מפוזרים, ופתאום ראיתי שיש לי בכלל שיש יפה!
יום שלישי: ניקוי הכיור. אף פעם לא הבנתי כמה כיף זה כיור מבריק, עד שניקיתי אותו כמו שצריך.
יום רביעי וחמישי: ארונות ומגירות. פה כבר היה יותר מורכב. מצאתי דברים שלא ידעתי שקיימים! אבל גם זרקתי דברים שלא הייתי צריכה.
שישי ושבת: מנוחה. לא האמנתי שאני אומרת את זה, אבל חיכיתי לשבוע הבא!
ומה השינוי המפתיע? פתאום התחלתי ליהנות לבשל. בלי לחץ, בלי תחושת כאוס. פשוט כיף. זה משהו שמאוד הדהד לי עם מחקר שקראתי ב"Journal of Environmental Psychology" (1,Robinson et al., 2019) שמראה איך סביבה ביתית מאורגנת מפחיתה רמות קורטיזול (הורמון הסטרס) ומגבירה תחושת רווחה. מי היה מאמין שניקיון יכול להיות כזה מרגיע?
התסכול הבלתי נמנע (ומה למדתי ממנו)
לא הכל ורוד, כמובן. היו ימים שהייתי עייפה מדי, עצבנית מדי או סתם לא היה לי כוח. והיו ימים שפספסתי יום או שניים. ואז מה? לא קרה כלום. לא התייאשתי. פשוט המשכתי הלאה.
זה היה הלקח הכי חשוב: גמישות. לא צריך להיות מושלם. צריך להיות עקבי, אבל גם סלחני כלפי עצמך.
זה מה שאני תמיד אומרת לעצמי: "נעמה, גם אם תנקי רק 15 דקות היום, זה עדיין יותר טוב מכלום".
האזורים האחרים והתגלית המפתיעה
אחרי המטבח, עברתי לשאר האזורים:
- חדר השינה (איך סדר בארון משפיע על איכות השינה)
- חדר האמבטיה (הטקס הקטן של הניקיון שהפך לרגע של פינוק)
- חדר הילדים/עבודה (יצירת מרחב פרודוקטיבי)
- סלון (המקום שבו הכל מתחבר)
ובכל אזור, גיליתי משהו חדש על עצמי.
למשל, גיליתי שאני הרבה יותר יצירתית כשהשולחן שלי נקי. גיליתי ששינה בחדר מסודר גורמת לי לישון הרבה יותר טוב. גיליתי שחדר אמבטיה נקי גורם לי להרגיש כאילו אני בספא.
התגלית המפתיעה ביותר הייתה שהבית שלי הוא לא רק מקום שאני גרה בו. הוא המקום שאני מטפחת בו את עצמי. הוא המקום שאני בוחרת איך להרגיש בו. והוא יכול להיות גם המקום שמשקף את מי שאני רוצה להיות.
אבל רגע, האם זה באמת הפך אותי לאדם יעיל יותר? האם באמת הסדר החיצוני משפיע על הסדר הפנימי?
לדעתי, התשובה היא כן.
אבל לא בגלל שהבית שלי תמיד נקי ומצוחצח (הוא לא). אלא בגלל שלמדתי איך לנהל את הבלגן. למדתי איך לשלוט בו. ולמדתי איך לא לתת לו לשלוט בי.
הסוד האמיתי: יותר משליטה בסדר
אני יודעת שזה נשמע קלישאתי, אבל שיטת האזורים לימדה אותי משהו חשוב על עצמי: שאני מסוגלת לעשות שינוי. שאני מסוגלת להתמיד. שאני מסוגלת לדאוג לעצמי.
וזה, חברות, זה מה שהפך אותי לאדם יעיל יותר.
האם זה אומר שאתן צריכות לרוץ ולנסות את שיטת האזורים מיד? ממש לא.
אבל אני כן מזמינה אתכן לשאול את עצמכן: מה הדבר הקטן שאתן יכולות לעשות היום כדי לדאוג לעצמכן? מה הדבר הקטן שאתן יכולות לעשות כדי ליצור לעצמכן מרחב נעים יותר, נוח יותר ומסודר יותר?
אולי זה רק לנקות את השולחן. אולי זה רק לסדר את המיטה. אולי זה רק לזרוק משהו שלא צריך.
אבל אולי זה גם הדבר שישנה את הכל.
אני עדיין לומדת. עדיין מתנסה. ועדיין עושה טעויות.
אבל אני גם יודעת דבר אחד: שסדר בבית הוא לא המטרה. הוא רק אמצעי. אמצעי להגיע לשקט נפשי, ליעילות, ולחיים טובים יותר.
אז מה דעתכן? האם שיטת האזורים יכולה להתאים גם לכן? מה האזור בבית שלכן שקורא לשינוי? אני ממש רוצה לשמוע!
מקורות:
(1) Robinson, E., Sutin, A. R., Daly, M., & Smith, T. W. (2019). Cleanliness, Health, and Well-Being: A Review of the Evidence and Theoretical Considerations. Frontiers in Psychology, 10, 2606.
