אוי, החולצה הזאת. אתן מכירות את זה שיש פריט לבוש אחד בארון שהוא פשוט… הכי אתן? כזה שאתן מרגישות בו הכי בנוח, הכי יפות, הכי… עצמכן? אז זאת הייתה החולצה שלי. כותנה רכה בצבע שמחמיא לי בטירוף, עם גזרה מחמיאה אבל לא מתאמצת. בקיצור, מושלמת.
ואז זה קרה.
כתם.
לא סתם כתם. כתם עקשן, בגודל מטבע גדול, שנראה כאילו נולד כדי להרוס לי את היום. אני אפילו לא זוכרת מה גרם לו, אבל אני כן זוכרת את התחושה החמוצה הזאת, את המחשבה המבאסת: "אוף, זהו, היא גמורה."
הכתם הזה הצליח להוריד לי את המצב רוח, ואני בחורה אופטימית בדרך כלל, אבל משהו בחוסר האונים מול הבד הסורר הזה נגע לי בעצב רגיש. למה כל כך קשה להסיר כתמים? למה החיים כל כך מסובכים? (אל תצחקו, הייתי קצת דרמטית באותו יום).
ניסיתי הכל. באמת הכל. סבון כלים, מסיר כתמים קנוי, אפילו משחת שיניים (טיפ שלמדתי מסבתא, האמת). כלום לא עזר. הכתם רק התקבע, כאילו הוא נהנה מהמאמצים הנואשים שלי להעלים אותו.
בשלב הזה, כבר התחלתי להשלים עם האובדן. הנחתי את החולצה בצד, עם אנחה כבדה, וחשבתי לעצמי: "טוב, לפחות היו לנו רגעים יפים ביחד."
אבל אז… חברה שלי, יעל, שמעה אותי מקוננת על האסון. יעל היא מה שנקרא "טיפוס של פעם בחיים". תמיד יש לה פתרון יצירתי, נקודת מבט קצת הפוכה, ובעיקר – היא לא פוחדת לנסות דברים משוגעים.
"תקשיבי," היא אמרה לי, "שמעתי פעם על משהו מוזר אבל יעיל להסרת כתמים. את חייבת לנסות את זה!"
ואז היא אמרה את המילה שהכי הרתיעה אותי: אספירין.
אספירין? לכתמים? זה נשמע כמו מתכון לאסון אופנתי. אני, שחונכתי על ברכי ה"כביסה לבנה – הפרדה מוחלטת!" ו"אסור לערבב חומרי ניקוי!", הייתי סקפטית מאוד. אבל הייתי נואשת. באמת שלא היה לי מה להפסיד.
יעל הסבירה לי את הפרוצדורה: למעוך שני כדורי אספירין, לערבב עם מעט מים עד לקבלת משחה, למרוח על הכתם, לחכות חצי שעה ולכבס כרגיל.
בסדר. נואשת כבר אמרתי?
אז עשיתי את זה.
אני חייבת להודות, הרגשתי קצת מטומטמת כשישבתי ליד הכיור עם כדורי אספירין מרוסקים ומשחה מוזרה. אבל יעל נשבעה שזה עובד, ו… נו, ניסיתי.
הנחתי את המשחה על הכתם, חיכיתי, כיבסתי…
ואז…
הכתם נעלם.
פשוט נעלם.
אני לא צוחקת. הייתי המומה. איך דבר כזה יכול להיות? אספירין? זה נשמע כל כך לא הגיוני!
אחרי שהתאוששתי מההלם הראשוני, התחלתי לחקור. הסתבר שלאספירין יש תכונות שמסייעות בהסרת כתמים מסוימים, בגלל החומצה הסליצילית שהוא מכיל (מסתבר שזה אותו חומר פעיל שמצוי בתכשירי טיפוח לעור!). אבל האמת? לא ממש הבנתי את הכימיה. מה שחשוב הוא שזה עבד.
אבל הסיפור הזה לימד אותי משהו הרבה יותר חשוב מאיך להסיר כתמים עיקשים. הוא לימד אותי על כוחה של סקרנות, על החשיבות של ראש פתוח, ועל זה שלפעמים, דווקא הפתרונות הכי מוזרים הם אלה שעובדים.
לפני כמה שנים קראתי מחקר מעניין בכתב העת "Journal of Consumer Research" (פרידמן, 2013) שמצא שאנשים שמוכנים לנסות דברים חדשים ולא שגרתיים, נוטים להיות יצירתיים יותר ובעלי תחושת מסוגלות עצמית גבוהה יותר. זה גרם לי לחשוב: אולי זה לא רק על אספירין וחולצות, אלא על גישה לחיים? אולי, אם אנחנו פתוחים לנסות דברים חדשים, גם אם הם נראים לנו מוזרים או לא הגיוניים בהתחלה, אנחנו יכולים לגלות פתרונות יצירתיים לבעיות שלנו, ולחיות חיים יותר מלאים ומספקים?
ומשהו נוסף שלמדתי - לא לפחד לבקש עזרה. לפעמים, דווקא החברים שלנו, האנשים הקרובים אלינו, הם אלה שיכולים להאיר לנו את הדרך ולתת לנו את הפתרון שאנחנו כל כך צריכים (גם אם הוא מגיע בצורה של כדורי אספירין מרוסקים). האמת היא שמחקרים מראים שקבלת תמיכה חברתית קשורה לרמות מתח נמוכות יותר ולתחושת רווחה כללית גבוהה יותר (Cohen, 2004). מי ידע שכתם קטן על חולצה יכול ללמד אותי כל כך הרבה?
אז בפעם הבאה שאתן נתקלות בבעיה שנראית לכן בלתי פתירה, אני מזמינה אתכן לחשוב מחוץ לקופסה, להתייעץ עם חברים, ולנסות פתרונות קצת… אחרים. אולי תופתעו לגלות שהתשובה נמצאת במקום הכי לא צפוי.
ואולי, רק אולי, אספירין יכול להציל לכן את היום (ואת החולצה האהובה).
אבל רגע, יש לי שאלה אליכן: איזה פתרון מוזר אבל גאוני עבד לכן בחיים? שתפו אותי!
