האמת? תמיד הייתי אסון בארון. לא, רגע, זה לא מדויק. רציתי להיות מסודרת. היו לי כוונות טובות, באמת! קניתי קופסאות אחסון, ניסיתי את שיטת קון-מארי (שגרמה לי בעיקר להרגיש אשמה על כל הבגדים שלא "עוררו בי שמחה"), אבל הארון שלי תמיד חזר להיות מפלצת כאוטית שמאיימת להפיל עלי מפולת חולצות בכל פעם שפתחתי אותו.
ואז, יום אחד, במילואים… כן, אני יודעת, מילואים זה לא בדיוק המקום שאליו הולכים כדי לקבל השראה לארגון הבית, אבל תאמינו לי, הסיפור הזה שווה את זה. ראיתי את החיילים מקפלים את המדים שלהם בצורה מושלמת. פשוט מושלמת. כמו קסם. חשבתי לעצמי, "אם הם יכולים לעשות את זה עם מדים, אולי יש פה משהו שאפשר ליישם גם בארון שלי?".
וואו, כמה טעיתי.
התחלתי לחקור את הנושא. מצאתי אינספור סרטונים ביוטיוב על קיפול צבאי, הבנתי את העקרונות, ניסיתי – ונכשלתי. שוב ושוב. החולצות יצאו מקומטות, המכנסיים נראו כמו גוש בד אחד גדול, והארון שלי נשאר… ובכן, כאוטי. התסכול היה עצום. האם אני פשוט לא נועדתי להיות מסודרת? האם יש אנשים שנולדים עם גן הקיפול ואני פספסתי אותו איכשהו?
אבל אז, כמו תמיד, הגיעה התובנה המפתיעה דווקא ממקום לא צפוי. שמעתי פודקאסט (כן, שמעתי פודקאסט על קיפול בגדים, אל תשפטו אותי!) שבו מומחה לארגון הבית, ג'ייסון דוגן, דיבר על ההבדל בין קיפול "יעיל" לקיפול "אפקטיבי". יעיל זה מהיר, אפקטיבי זה מה שבאמת חוסך מקום ושומר על הבגדים במצב טוב לאורך זמן. זה גרם לי לחשוב – אולי אני מנסה להיות מהירה מדי? אולי אני מתמקדת בטכניקה ולא במהות? (מקור: דוגן, ג'. (2023). The Minimal Mom Podcast. [פודקאסט]).
התחלתי להתנסות. לא רק בשיטת הקיפול הצבאית הקלאסית, אלא בשילוב שלה עם טכניקות אחרות. למדתי על שיטת הגלגול של מארי קונדו, שמאפשרת לראות את כל הבגדים במגירה במבט אחד, ועל שיטת הקיפול "האנכית" שחוסכת מקום על המדפים.
ופה הגיע הטוויסט האמיתי. גיליתי שהסוד הוא לא בשיטה אחת ספציפית, אלא בהתאמה אישית. מה שעובד לחייל עם מדים קשיחים, לא בהכרח יעבוד לאישה צעירה עם חולצות טי רכות ומכנסי יוגה גמישים. הבנתי שאני צריכה למצוא את השיטה שלי, את השיטה שמתאימה לסוג הבגדים שלי, לגודל הארון שלי, ולאופי שלי.
ואז הגיע רגע האמת. פירקתי את כל הארון. כן, הכל. הוצאתי הכל, מיון קפדני (הפעם בלי רגשות אשם), וניגשתי למלאכה. ניסיתי שיטות שונות, שילבתי טכניקות, וגיליתי דברים מדהימים. למשל, שחולצות טי מכותנה הכי טוב לקפל בשיטה הצבאית, אבל מכנסי יוגה הכי טוב לגלגל. שאת החזיות הכי טוב לאחסן בקופסה נפרדת, כדי לשמור על הצורה שלהן, ושגרביים הכי טוב לא לקפל בכלל, אלא פשוט לגלגל אותן לכדור קטן. (אוקיי, אולי את זה כבר ידעתי, אבל הייתי חייבת לשתף).
בסופו של דבר, הצלחתי! הארון שלי נראה כמו חלום. מסודר, מאורגן, ובעיקר – נגיש. יכולתי לראות את כל הבגדים שלי במבט אחד, בלי לחפור או לחפש. והכי חשוב – חסכתי המון מקום! הערכה גסה? לפחות 50% מהשטח המקורי.
אבל האם זהו סוף הסיפור? ממש לא. האמת היא שהמאבק הוא תמידי. יש ימים שהארון שלי חוזר להיות קצת מבולגן, יש ימים שאני מתעצלת לקפל כמו שצריך, ויש ימים שאני פשוט זורקת הכל על המיטה ואומרת לעצמי "אני אטפל בזה מחר".
וזה בסדר.
כי בסופו של דבר, הסדר בארון הוא רק אמצעי, לא מטרה. המטרה היא להרגיש טוב עם עצמנו, עם הבגדים שלנו, ועם המרחב שלנו. ואם קצת סדר צבאי עוזר לנו להשיג את זה, אז למה לא?
אז מה למדתי מכל המסע הזה?
- שאין פתרון קסם. מה שעובד לאחד, לא בהכרח יעבוד לאחר.
- שהתאמה אישית היא המפתח. צריך למצוא את השיטה שמתאימה לנו.
- שהמאבק הוא תמידי. סדר הוא לא מצב, הוא תהליך.
- ושזה בסדר להיכשל. כל כישלון הוא הזדמנות ללמוד ולהשתפר.
אבל הכי חשוב – למדתי שסדר חיצוני יכול להביא לסדר פנימי. כשהארון שלי מסודר, אני מרגישה יותר רגועה, יותר מאורגנת, ויותר בשליטה. ואולי זה הסוד האמיתי של הקיפול הצבאי. לא רק לחסוך מקום, אלא גם להביא קצת סדר ושלווה לחיים שלנו. (מקור: פוסטר, ג'. (2021). Outer Order, Inner Calm. Clarkson Potter).
עכשיו תגידו לי אתם, מה השיטה שלכם לשמירה על סדר בארון? ואיך אתם מתמודדים עם הימים האלה שהכל פשוט מתפוצץ? ספרו לי בתגובות!
