אוקיי, בואו נדבר על זה. על האבק הזה שמצטבר על המאוורר. אתם יודעים, זה שתמיד מאיים ליפול עלינו כשאנחנו ישנים? אני יודעת, אני יודעת, זה נשמע כמו הדבר הכי לא סקסי בעולם, אבל תסמכו עלי. יש כאן משהו עמוק יותר.
פעם הייתי חושבת שניקיון זה רק עבודה שחורה. משהו שצריך לעשות כדי לא להתבייש לארח. היום? היום אני מבינה שניקיון יכול להיות… ריפוי. זה נשמע מוגזם? אולי. אבל תחשבו על זה.
הייתי סטודנטית מתוסכלת לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית, עמוסה במטלות, מחקרים וחרדות קיומיות. הדירה שלי נראתה בהתאם – כאוס מוחלט. ואז, יום אחד, מרוב ייאוש, פשוט התחלתי לנקות. לא תכננתי את זה, פשוט התחלתי.
ומה גיליתי?
שהתנועה החוזרת על עצמה, הריכוז בפעולה הפשוטה, הריח של חומר הניקוי – הכל ביחד יצר מין מצב מדיטטיבי. פתאום, החרדות קצת נרגעו, המחשבות קיבלו קצת סדר. האם זה פתר את כל הבעיות שלי? ברור שלא. אבל זה נתן לי מרחב נשימה.
מאז, אני מחפשת דרכים להפוך את הניקיון למשהו יותר מסתם משימה. למשהו… אישי.
ואז נתקלתי בטריק הציפית.
אני יודעת, זה נשמע קצת מוזר. ציפית? בשביל לנקות מאוורר? אבל תסמכו עלי, זה גאוני.
הטריק המדהים (והמוזר קצת) עם הציפית הישנה
למה זה עובד כל כך טוב? כי הציפית לוכדת את האבק בפנים, במקום שהוא יתפזר לכל עבר. זה חוסך זמן, זה חוסך נייר סופג, וזה חוסך לי את התסכול הזה של לנקות ואז לגלות שפשוט העברתי את האבק ממקום למקום.
איך עושים את זה:
- סוגרים את המאוורר (ברור, אבל תמיד צריך להגיד).
- מלבישים ציפית ישנה על אחד הלהבים, כמו כפפה.
- מנגבים את הלהב מלמעלה למטה, תוך כדי שהציפית לוכדת את האבק.
- חוזרים על הפעולה על כל הלהבים.
- מוציאים את הציפית בזהירות, כדי שהאבק לא יתפזר.
- מכבסים את הציפית (או זורקים, אם היא כבר ממש גמורה).
פשוט, נכון? עכשיו, יש כאלה שיגידו, "נעמה, זה סתם טריק ניקיון. מה כל כך מיוחד בזה?" וזה נכון. זה באמת סתם טריק ניקיון.
אבל מה שהופך את זה למיוחד הוא הגישה.
זה לא רק על ניקיון. זה על הכוונה. זה על ההקשבה. זה על ההערכה לדברים הקטנים.
תחשבו על זה רגע: כמה פעמים אנחנו עושים דברים בלי לחשוב עליהם בכלל? שמים מוזיקה ברקע, מדליקים טלוויזיה, גוללים באינסטגרם – הכל כדי לא להרגיש את השקט.
אבל השקט הזה, הוא חשוב. הוא נותן לנו הזדמנות להתחבר לעצמנו, להקשיב לגוף שלנו, להרגיש את הרגשות שלנו.
הניקיון יכול להיות ההזדמנות הזאת. הוא יכול להיות דרך לחזור לגוף, לחזור להווה.
אז מה למדתי מהמאוורר המאובק שלי?
- שאפילו פעולות משעממות יכולות להיות מדיטטיביות. רק צריך לשנות גישה.
- שפתרונות פשוטים הם לפעמים הכי טובים. ציפית ישנה? גאוני!
- שניקיון זה לא רק על אסתטיקה, זה גם על רווחה נפשית. (תודה, פרופ' יעל להב, על שהזכרת לי זאת תמיד בלימודי!).
אבל, ויש אבל גדול – זה לא תמיד עובד. יש ימים שאני פשוט שונאת לנקות. ימים שאני מעדיפה לשבת על הספה ולראות סדרה מפגרת בנטפליקס. וזה בסדר. מותר לי.
הנקודה היא לא להפוך את הניקיון לחובה קדושה, אלא למצוא את הרגעים הקטנים האלה שבהם הוא יכול להועיל לנו.
השאלה הגדולה היא:
איך אנחנו מוצאים את הרגעים האלה בדברים אחרים בחיים שלנו? איך אנחנו הופכים פעולות משעממות למשהו משמעותי יותר? איך אנחנו מוצאים מדיטציה בדברים הכי לא צפויים?
אני עדיין עובדת על זה. אבל אני חושבת שהתשובה נמצאת בגישה. ובציפית ישנה.
אז בפעם הבאה שאתם מסתכלים על המאוורר המאובק שלכם, תחשבו על זה רגע. אולי הוא לא רק מקור לאלרגיות, אלא גם הזדמנות לשקט פנימי.
מה אתם אומרים? יש לכם טריקים משלכם להפוך את הניקיון למדיטציה? ספרו לי בתגובות! אני תמיד מחפשת רעיונות חדשים (וגם קצת דוחה את העבודה שלי).
