אוקיי, בואו נדבר על זה. על הדבר הזה שמלווה אותי יום יום, שעות על גבי שעות – המקלדת שלי. תמיד ידעתי שהיא קצת...מוזנחת. אבל לא באמת הבנתי עד כמה. עד הניקוי הדרמטי.
ידעתם שמקלדת ממוצעת מכילה יותר חיידקים ממושב אסלה? אני שמעתי את זה פעם באיזה הרצאה של מיקרוביולוגית (כן, אני הולכת להרצאות כאלה, אל תשפטו). אבל איכשהו, זה תמיד נשאר בגדר עובדה משעשעת, לא משהו שהפחיד אותי מספיק כדי לנקוט פעולה.
הטעות שלי? חשבתי שמספיק לנגב מדי פעם עם מגבון לח. תמימות שכזו.
ואז, לפני שבוע, קרה משהו. לחצתי על מקש ה-Enter, והוא... נדבק. פשוט נדבק. התסכול היה עצום. אני עובדת מהבית, המקלדת היא כלי העבודה העיקרי שלי. אז, כן, מודה, קיללתי קצת (הרבה).
אבל רגע לפני שהזמנתי מקלדת חדשה, עלה לי רעיון. אולי, רק אולי, אפשר להציל אותה.
ואז התחיל המסע.
מאיפה בכלל מתחילים?
התחלתי מחיפוש קצר בגוגל. סרטונים, מדריכים, טיפים...הרגשתי כאילו נכנסתי לעולם מקביל של OCD. כולם טענו שהם יודעים את השיטה האולטימטיבית. אבל מה באמת עובד?
לקחתי אוויר ויצאתי לדרך. שלב ראשון: ניתוק המקלדת מהמחשב (ברור, אבל תמיד שווה לוודא). שלב שני: צילום! צילום לפני הניקוי, כמובן. עכשיו, כשאני מסתכלת על התמונה הזאת, אני קצת מתביישת. שאריות של קפה (הרבה קפה), פירורים (מה אכלתי ליד המחשב לאחרונה?), ואבק – הו, האבק! שכבה עבה ואחידה של אבק שמכסה הכל.
אז, איך מתמודדים עם הכמות הזאת של הלכלוך?
- השלב הראשון: ניעור יסודי. הפכתי את המקלדת וניערתי אותה חזק. יצאו משם דברים שלא האמנתי שיכולים להצטבר במקלדת. כמויות של פירורים גרמו לי לתהות מה אני אוכלת בכלל.
- השלב השני: שואב אבק. כן, שואב אבק קטן עם פיה צרה. עברתי על כל מקש ומקש, שאבתי את האבק והלכלוך שהצטבר מתחתם. זה עזר, אבל לא מספיק. עדיין היו שם שאריות עיקשות.
- השלב השלישי: המקלות אוזניים והאלכוהול. פה התחלתי להרגיש כמו מדענית מטורפת. טבלתי מקלות אוזניים באלכוהול (70%, כן?) ועברתי איתם בין המקשים. וואו. רק וואו. הלכלוך שהמקלות האלה הוציאו היה פשוט מדהים. פתאום הבנתי כמה הלכלוך הזה מצטבר, וכמה אני נוגעת בדבר הזה יום יום.
התובנה המפתיעה
אבל זה לא היה רק הניקיון הפיזי. זה היה משהו מעבר. במהלך הניקוי, חשבתי על הקשר שלי עם המקלדת. זה לא סתם כלי עבודה. זה חלק מהיצירה שלי, חלק מהתקשורת שלי עם העולם. המקלדת הזאת ראתה הכל – מיילים חשובים, מכתבי אהבה, טקסטים מצחיקים, וגם, כן, גם הרבה מאוד הודעות זום משעממות.
ואז הבנתי משהו. אם אני משקיעה כל כך הרבה זמן ומאמץ בדברים אחרים בחיים שלי – ביחסים, בעבודה, בתחביבים – למה אני לא משקיעה קצת יותר בטיפוח הכלים שמשרתים אותי?
אז מה למדתי?
- ניקוי קבוע הוא חובה. לא רק כשמקש ה-Enter נדבק. פעם בשבוע, ניקוי קצר יכול לעשות פלאים.
- הכלים הנכונים עושים את ההבדל. מקלות אוזניים, אלכוהול, שואב אבק קטן – הם החברים הכי טובים של המקלדת שלכם.
- הגישה חשובה לא פחות. לנקות את המקלדת זה לא רק עניין של היגיינה. זה גם עניין של כבוד. כבוד לעצמי, כבוד לכלי העבודה שלי.
אבל האם הניקוי הזה באמת שינה משהו? האמת? כן.
המקלדת נקייה יותר, המקשים עובדים חלק יותר, וגם – אני מרגישה יותר טוב. יש משהו משחרר בניקוי. משהו שמאפשר לי להתחיל מחדש.
אבל השאלה הגדולה היא: האם אצליח לשמור על המקלדת נקייה לאורך זמן? האם אצליח להתמיד בשגרת הניקוי השבועית? זאת כבר שאלה אחרת. נראה לי שאצטרך לעבוד על זה.
אולי אפילו ליצור לעצמי תזכורת ביומן. "יום חמישי – יום ניקיון המקלדת". נשמע קצת מטופש, אבל היי, אם זה יעזור, אני מוכנה לנסות הכל.
אז, מה איתכם? מתי בפעם האחרונה ניקיתם את המקלדת שלכם? אולי זה הזמן להתחיל?
