אני מודה, עד לא מזמן, המחשבה על ניקיון המטבח גרמה לי לרעידות קלות. רציניות. כמו לגלות שנגמרה השוקולד. אף פעם לא הבנתי איך אנשים מצליחים לשמור על מטבח מבריק בלי להקריב יום שלם (וזוגיות אחת או שתיים). ניסיתי הכל: טבלאות, תזכורות, אפילו שילמתי לחברה שתנקה (שלא נדבר על כמה מזה נאלצתי לתקן אחריה). אבל משהו לא עבד.
ואז, זה קרה. קניתי טיימר למטבח. כן, כן, אני יודעת מה אתן חושבות. טיימר? מה זה יכול לשנות? האמת? הכל.
פעם הייתי מסתכלת על המטבח אחרי ארוחת ערב ורואה כאוס אינסופי. הררי כלים, כתמים על השיש, תנור שנראה כאילו היה זירת קרב. הייתי נשאבת למערבולת של "אני אתחיל עוד מעט" שהייתה נגמרת בבוקר שלמחרת, עם עוד יותר בלגן.
היום?
אני מניחה את הטיימר על 15 דקות. זהו. 15 דקות של ריכוז מוחלט. זה לא נשמע הרבה, נכון? אבל תחשבו על זה: כמה פעמים התחלתן משימה וברגע שהיא נראתה מאיימת, פשוט ברחתן ממנה? אני גיליתי שאם אני מתחייבת רק ל-15 דקות, זה כבר לא נראה כל כך נורא.
הקסם של ה-15 דקות.
ההשראה, אגב, הגיעה מספר על ניהול זמן שקראתי לא מזמן, "Eat That Frog!" של בריאן טרייסי. הוא מדבר על להתחיל את היום עם המשימה הכי קשה, כדי להוריד אותה מהראש. אבל מה עושים כשה"צפרדע" היא הבית כולו?
הבנתי שהמפתח הוא לא להתמודד עם הכל בבת אחת, אלא לחלק את זה למשימות קטנות. 15 דקות לכיור, 15 דקות לשיש, 15 דקות לתנור (בסדר הזה! תסמכו עליי). ואם בא לי להמשיך אחרי 15 דקות? מעולה! ואם לא? לא נורא. עשיתי משהו, וזה כבר יותר טוב מכלום.
אבל זה לא רק עניין של ניהול זמן. זה גם עניין של פוקוס.
כשעובדים עם טיימר, אין מקום להסחות דעת. אין טלפון, אין אינסטגרם, אין "אני רק אסתכל מה קורה בוואטסאפ". יש רק אני, הכלים, והטיימר שמזכיר לי שהזמן שלי מוגבל. זה פתאום הופך למשחק, מין אתגר אישי כזה. כמה כלים אני יכולה להספיק לשטוף ב-15 דקות? כמה כתמים אני יכולה להוריד מהשיש? זה משחרר.
ואני חייבת להודות – בהתחלה הייתי סקפטית. חשבתי שזה גימיק, עוד שיטה שלא תעבוד. אבל אז גיליתי משהו מפתיע:
ניקיון הוא לא רק על ניקיון.
זה על שליטה, על סדר, על תחושת הישג. זה על לפנות מקום לדברים החשובים באמת. וזה, חברים, משנה את הכל.
אבל רגע, יש מלכוד. הטיימר לא יעבוד אם לא נהיה כנים עם עצמנו. אם נחליט שאנחנו "רק נשטוף כוס אחת" ואז נמצא את עצמנו מורחים שעה שלמה על חצי כיור – זה לא יעבוד. צריך להגדיר מטרה ריאלית ל-15 דקות ולעמוד בה.
ואל תטעו, היו לי הרבה ימים שלא הצלחתי. היו ימים שהטיימר צלצל והמטבח עדיין נראה כמו אחרי סופת טורנדו. וזה בסדר. כי הדבר הכי חשוב שלמדתי הוא להיות סלחנית לעצמי.
כי בסופו של דבר, ניקיון הוא לא תחרות. זה לא על להרשים אף אחד. זה על ליצור לעצמנו סביבה נעימה ונוחה. ואם טיימר מטבח עוזר לי לעשות את זה, אז אני בעד.
מה הלאה? אני מתכננת לנסות את הטכניקה הזו גם בדברים אחרים בחיים שלי. אולי 15 דקות של כתיבה כל יום? 15 דקות של יוגה? האפשרויות הן אינסופיות.
אז מה אתן אומרות? מוכנות לאתגר? אולי אפילו תגלו שהניקיון יכול להיות... כיף? (טוב, אולי אני מגזימה, אבל לפחות סביר).
ואולי השאלה הכי חשובה היא לא "איך לנקות את המטבח", אלא "מה הדבר האחד הקטן שאני יכולה לעשות היום כדי להרגיש קצת יותר בשליטה על החיים שלי?"
שווה לחשוב על זה.
