אוקיי, בואו נדבר תכל'ס. ניקיון פסח. או, ניקיון אביב, איך שתרצו לקרוא לזה. כל שנה אני מוצאת את עצמי באותו מקום – ערימות של בגדים שאני לא יודעת מה לעשות איתם, ארונות מטבח שמסתירים בתוכם ציוויליזציות שלמות של פירורי לחם, ותחושה כללית שאני טובעת בתוך הבלגן שלי. ואז, כמובן, מגיעה החרדה הזאת שאני לא מספיק טובה, לא מאורגנת מספיק, לא... נקייה מספיק. מכירות את זה?
שנים הייתי נופלת למלכודת של "חייבים הכל עכשיו!". הייתי מתחילה בבוקר עם מוטיבציה בשמיים ומסיימת אותו מרוסקת, עצבנית ובטוחה שאני כישלון נחרץ. עד שקלטתי משהו: הבעיה היא לא שאני עצלנית, הבעיה היא בגישה.
רגע של גילוי: זה לא באמת על הבית, זה עלייך
תשמעו, קראתי מחקר מעניין (ואני מבטיחה שהוא קשור!) של אוניברסיטת הרווארד על הקשר בין סביבה פיזית לבריאות נפשית. הם גילו שסביבה עמוסה ומבולגנת יכולה להגביר תחושות של חרדה וסטרס. וזה הכה בי כמו פטיש. הבית שלי לא היה סתם בלגן – הוא היה השתקפות של התחושות הפנימיות שלי.
אז מה עושים? איך יוצאים ממעגל הקסמים הזה? קודם כל, משנים את הגישה. שכחו מ"חייבים הכל עכשיו". זה לא מרתון ריצה, זה מרתון... הליכה נינוחה בפארק.
טיפ #1: קודם כל, נשימה. אחר כך, מטרה קטנה אחת.
אני יודעת, זה נשמע קלישאתי, אבל זה עובד. לפני שאתן בכלל נוגעות במטלית או בשואב אבק, עצמו עיניים, קחו כמה נשימות עמוקות ותשאלו את עצמכן: מה הדבר האחד שהכי מפריע לי כרגע? אולי זה הכיור המלא בכלים. אולי זה שולחן העבודה שמזמן לא ראו את פני השטח שלו. לא משנה מה זה – תתמקדו רק בו.
זו לא חובה לנקות הכל בבת אחת. זו הבחירה שלך להתחיל ממקום שייתן לך תחושת שליטה.
טיפ #2: תגדירו מחדש את המושג "נקי".
תשמעו, אני מודה, גם לי יש את הפנטזיה הזאת של בית מצוחצח כמו בפינטרסט. אבל במציאות? זה פשוט לא ריאלי. אז מה עושים? משנים את הסטנדרטים. זה נשמע כמו ויתור, אבל זה בעצם שחרור.
אני זוכרת שפעם חברה שלי, שעוסקת בעיצוב פנים (והיא גאונה, אגב), אמרה לי משהו ששינה לי את החיים: "בית אמיתי הוא בית שמספר את הסיפור שלך, לא בית שמתאים לקטלוג". היא צודקת. הבית שלי הוא לא מוזיאון. הוא מקום שבו אני חיה, צוחקת, בוכה, יוצרת. וזה בסדר גמור אם יש בו קצת בלגן.
טיפ #3: תמצאו את השיטה שלכן. באמת.
יש מיליון שיטות ניקיון וארגון בחוץ. שיטת קון-מארי, שיטת ה-15 דקות, שיטת ה..."לא יודעת מה". ניסיתי את כולן. חלק עבדו, חלק לא. ואז הבנתי משהו: השיטה הכי טובה היא השיטה שמתאימה לי.
למשל, גיליתי שאני לא מסוגלת להתמודד עם ארונות בגדים עצומים. אז מה עשיתי? פשוט צמצמתי את כמות הבגדים שלי. זה לא קרה ביום אחד, אבל לאט לאט, צעד אחרי צעד, נפטרתי מכל מה שלא שירת אותי יותר. וזה עשה לי כל כך טוב!
מה עובד בשביל חברה שלך, לא חייב לעבוד בשבילך.
טיפ #4: אל תפחדו לבקש עזרה (וגם לשלם עליה).
אני יודעת, יש משהו מאיים בלהודות שאתן לא יכולות לעשות הכל לבד. אבל תכל'ס? אף אחת לא יכולה. אז אם יש לכן אפשרות, תבקשו עזרה. זה יכול להיות בן משפחה, חברה טובה, או אפילו עוזרת בית.
אני זוכרת שבהתחלה הרגשתי ממש לא בנוח עם הרעיון של עוזרת בית. הרגשתי שאני אמורה להיות מסוגלת לעשות הכל לבד. אבל אז הבנתי שמדובר בהשקעה בעצמי. השקעה בזמן שלי, בבריאות הנפשית שלי. וזה שווה כל שקל.
עוד משהו קטן, אבל חשוב: תזכרו ליהנות!
ניקיון אביב לא חייב להיות סיוט. הוא יכול להיות הזדמנות להתחדשות, לשינוי, לשחרור. תשימו מוזיקה שאתן אוהבות, תזמינו חברה טובה לעזור, תכינו לעצמכן כוס קפה טעים. תהפכו את זה לחגיגה!
אז אחרי כל זה, מה למדנו? שניקיון אביב הוא לא רק על ניקיון הבית, הוא על ניקיון הנפש. זה על לשחרר את הבלגן הפיזי והמנטלי, לפנות מקום לדברים חדשים, להזכיר לעצמנו שאנחנו מספיק טובות בדיוק כמו שאנחנו עכשיו.
ועכשיו תגידו לי אתן – מה הטיפ שלכן לניקיון אביב שלא הורג את הנשמה? אני ממש אשמח לשמוע!
