אוקיי, בואו נדבר על ניקיון. כן, אני יודעת, זה נשמע כמו הנושא הכי משעמם בעולם, נכון? אבל תאמינו לי, מה שהתחיל כניסיון נואש להשתלט על הכאוס בבית שלי הפך למשהו הרבה יותר גדול - הוא שינה לי את החיים.
זוכרים את הימים האלה שאתם נכנסים הביתה והכל נראה כמו אחרי פצצה? צעצועים פזורים, כלים בכיור, אבק בכל מקום… אני הייתי שם כמעט כל יום. הייתי מנסה "לנקות הכל בבת אחת" ומהר מאוד מוצאת את עצמי מיואשת, מותשת ובעיקר, מתוסכלת. אני זוכרת שאמרתי לעצמי, "מה לא בסדר איתי? איך אחרים מצליחים לתחזק בית נקי ואני לא?"
אז התחלתי לחקור. קראתי בלוגים, צפיתי בסרטוני יוטיוב, אפילו התייעצתי עם חברה שהבית שלה תמיד נראה כאילו יצא ממגזין. ואז נתקלתי בשיטת האזורים.
מה זה בעצם שיטת האזורים הזו?
בגדול, זה אומר לחלק את הבית לאזורים ולעבוד על אזור אחד בכל פעם, במשך שבוע שלם. לדוגמה, שבוע אחד מתמקדים במטבח, שבוע אחר בחדר השינה, וכן הלאה.
בהתחלה הייתי סקפטית. חשבתי לעצמי, "נו באמת, עוד שיטה ניקוי שתשאיר אותי מתוסכלת." אבל החלטתי לנסות. מה כבר יכול להיות?
הדבר הראשון שעשיתי היה לחלק את הבית שלי לחמישה אזורים:
- אזור 1: כניסה + חדר אוכל
- אזור 2: מטבח
- אזור 3: חדרי שירותים
- אזור 4: חדרי שינה
- אזור 5: סלון + מרפסת
למה דווקא האזורים האלה? כי ככה זה התאים לי! זו אחת התובנות הכי חשובות שלמדתי - אין "שיטה אחת" שמתאימה לכולם. אתם צריכים להתאים את השיטה לחיים שלכם, לבית שלכם, לצרכים שלכם.
השבוע הראשון התמקדתי בכניסה ובחדר האוכל. זה היה קשה! הייתי רגילה לדחות את הכל "למחר" ואז מוצאת את עצמי מול הר של מטלות. אבל הפעם, התמקדתי רק באזור אחד.
ומה גיליתי?
שאפשר לנקות הכל באמת! שלא צריך להיות סופרמן כדי להשתלט על הבית. פתאום, במקום להרגיש מוצפת, הרגשתי שיש לי שליטה.
אבל זה לא היה רק עניין של ניקיון. גיליתי משהו הרבה יותר עמוק. גיליתי שהבית שלי הוא לא רק מקום לישון ולאכול בו - הוא המקום שבו אני חיה את החיים שלי. והבית שלי, כמוני, צריך טיפול ותשומת לב.
אני זוכרת שקראתי פעם ציטוט של מארי קונדו, שאמרה משהו כמו: "ניקיון הוא לא רק על ניקוי, אלא על להחליט מה אנחנו רוצים לשמור ומה אנחנו רוצים לשחרר." (Kondo, M. (2014). The life-changing magic of tidying up: The Japanese art of decluttering and organizing. Ten Speed Press). זה פתאום נפל לי כמו אסימון. הניקיון הוא לא רק על להיפטר מאבק - הוא על להיפטר מדברים שמכבידים עלינו, דברים שלא משרתים אותנו יותר.
אבל, וזה אבל גדול, היו גם כישלונות. היו שבועות שלא הצלחתי להקדיש מספיק זמן לאזור שלי. היו ימים שהרגשתי מותשת ולא עשיתי כלום. אבל למדתי משהו חשוב גם מהכישלונות האלה: סלחנות עצמית.
למדתי שלא צריך להיות מושלמים. למדתי שמותר לי לנוח, שמותר לי לדחות את המטלות למחר. למדתי שמה שחשוב זה לא כמה אני מנקה, אלא איך אני מרגישה.
היום, אחרי כמה חודשים של שימוש בשיטת האזורים, אני יכולה להגיד בפה מלא שהיא שינתה לי את החיים. הבית שלי נקי יותר, אבל זה רק בונוס. מה שבאמת חשוב זה שאני מרגישה יותר בשליטה, יותר רגועה, יותר מאושרת.
אני יודעת שזה נשמע קלישאתי, אבל זה נכון. הניקיון הוא לא רק על ניקיון - הוא על טיפול בעצמנו. כשאנחנו דואגים לבית שלנו, אנחנו דואגים לעצמנו. ואני, לפחות, מרגישה שזכיתי במתנה ענקית.
אבל רגע, לא סיימנו!
אחרי שהתחלתי עם שיטת האזורים, התחלתי לחפש דרכים לשפר אותה. קראתי על עקרונות של ניהול זמן, ניסיתי טכניקות שונות של ארגון, אפילו התעמקתי קצת בפסיכולוגיה של ניקיון.
ואז נתקלתי במשהו מעניין - מחקר על הקשר בין סדר ורווחה נפשית. (Saxbe, D. E., & Repetti, R. (2010). No place like home: Residential clutter is associated with depressed mood and fatigue. Personality and Social Psychology Bulletin, 36(5), 681-692). המחקר הראה שאנשים שחיים בבתים מסודרים נוטים להיות מאושרים יותר, רגועים יותר ובאופן כללי, בריאים יותר.
וואו! זה היה עוד אסימון שנפל. פתאום הבנתי שהניקיון הוא לא רק עניין של אסתטיקה - הוא עניין של בריאות נפשית.
אז הנה השאלה שאני רוצה להשאיר אתכם איתה: מה הבית שלכם מספר עליכם? האם הוא משקף את מי שאתם רוצים להיות? או שהוא רק עוד מקום שצריך לנקות?
