אוקיי, בואו נדבר רגע על האמת. כמה פעמים מצאתם את עצמכם עומדים בכניסה לחדר הילדים, חמושים בשקית זבל ובמבט זועם, מוכנים לפתוח במלחמה? אני מודה, זה קרה לי יותר מפעם אחת. אבל אז הבנתי משהו – מלחמות אף פעם לא פותרות בעיות, במיוחד לא כשמדובר בחדר של ילד.
זוכרת את הפעם הראשונה שניסיתי "לסדר" את החדר של הבת שלי בזמן שהיא הייתה בגן? חשבתי שאעשה לה הפתעה. חזרתי הביתה גאה בעצמי, רק כדי למצוא אותה בוכה לידי ערימה של צעצועים, כי "הנחת את הדרקון הסגול בדיוק לא במקום שהוא צריך להיות!". למדתי את הלקח.
אז איך בכל זאת מצליחים לשמור על סדר בחדר הילדים, בלי מריבות ובלי לאבד את השפיות? בואו נצלול פנימה.
השלב הראשון: להבין למה זה קורה (וזה לא מה שאתם חושבים)
רובנו חושבים שהבעיה היא שהילדים שלנו "עצלנים" או "לא אכפת להם". אבל האמת היא קצת יותר מורכבת. קחו למשל את מחקרים של ד"ר מונטסורי (כן, ההיא מהשיטה). היא טענה שהסביבה שלנו משפיעה עלינו בצורה משמעותית, ובמיוחד על ילדים. חדר מבולגן הוא לא רק עניין אסתטי – הוא יכול להיות מקור לתסכול, קושי בריכוז ואפילו חרדה.
הבנתם? זה לא רק עליהם, זה גם עלינו.
אבל רגע, זה לא אומר שאנחנו צריכים לוותר על הציפיות שלנו. זה רק אומר שאנחנו צריכים לגשת לזה בצורה שונה.
השלב השני: ליצור מערכת יחסים חדשה עם הבלאגן (כן, שמעתם נכון)
אוקיי, אז איך מתחילים? קודם כל, מפסיקים לכעוס. אני יודעת, זה קשה, אבל תנסו. במקום זה, תנסו להבין. מה באמת קורה שם בחדר הזה? מה הילדים שלכם עושים שם? מה חשוב להם?
תחשבו על זה ככה: החדר שלהם הוא הממלכה שלהם. אנחנו האזרחים שמבקרים שם. אנחנו לא יכולים להיכנס ולעשות מה שאנחנו רוצים. אנחנו צריכים לבקש רשות, להתעניין, להקשיב.
פעם ישבתי עם הבן שלי בחדר שלו, פשוט הסתכלתי עליו משחק. ואז הבנתי – הבלאגן הזה הוא לא סתם ערמה של צעצועים. זה סיפור. כל בובה, כל מכונית, כל דף נייר מקומט – זה חלק מסיפור שהוא מספר לעצמו.
אז במקום להגיד "תסדר את זה עכשיו!", תנסו לשאול "מה הסיפור של הבלאגן הזה?". אתם תופתעו מהתשובות שתקבלו.
השלב השלישי: לבנות יחד כללים חדשים (ולעמוד בהם!)
אחרי שהבנתם את הסיפור, הגיע הזמן לבנות יחד כללים חדשים. אבל שימו לב – זה חייב להיות יחד. אתם לא יכולים להכתיב להם מה לעשות. אתם צריכים לשתף אותם בתהליך, להקשיב לרעיונות שלהם, להתפשר.
אני למדתי את זה בדרך הקשה. פעם הכנתי טבלה מסודרת עם כללים ברורים לגבי סידור החדר. הבת שלי הסכימה להכל, אבל כמובן שלא עמדה באף אחד מהם. למה? כי היא לא הרגישה חלק מהתהליך.
אז מה עשיתי? ישבנו יחד, דיברנו על מה חשוב לה, מה קשה לה, מה היא מוכנה לעשות. ובסוף, בנינו יחד כללים שהיו הגיוניים לשנינו.
רגע, אבל מה עושים עם הצעצועים המיותרים?
שאלה מצוינת! אני תמיד אומרת: "פחות חפצים, יותר חופש". אבל איך גורמים לילדים להיפרד מהצעצועים שלהם?
יש כמה דרכים. אפשר לעשות "מכירת חצר" קטנה ולתת להם את הכסף. אפשר לתרום את הצעצועים לנזקקים. אפשר אפילו לעשות "טקס פרידה" קטן ולומר תודה לצעצועים על כל הכיף שהם הביאו.
אבל הכי חשוב – לא לזרוק כלום בלי רשות. זה פשוט לא הוגן.
טיפ קטן напоследок: תזכרו שזה תהליך
סידור חדר הילדים הוא לא משימה חד פעמית. זה תהליך. יהיו ימים טובים יותר וימים טובים פחות. יהיו מריבות, יהיו פשרות. אבל אם תזכרו שהמטרה היא לא רק חדר נקי, אלא גם מערכת יחסים טובה יותר עם הילדים שלכם – תצליחו.
אני יודעת שזה נשמע קלישאתי, אבל זה נכון. הילדות עוברת כל כך מהר. אל תבזבזו את הזמן הזה על מריבות על סדר. תנצלו אותו כדי לשחק, לצחוק, לאהוב.
ועכשיו תגידו לי אתם – מה הטיפ הכי טוב שלכם לסידור חדר הילדים? אני סקרנית לשמוע!
