אני חייבת להודות – ניהול זמן תמיד הרגיש לי כמו עוד מישהו שמנסה להגיד לי מה לעשות. כאילו החיים שלי הם פרויקט שאני צריכה לנהל, לא... לחיות? שנים התנגדתי לכל אפליקציה, כל שיטה, כל טבלה. הרגשתי שהן רק מוסיפות עוד לחץ, עוד מטלה לרשימה האינסופית.
ואז הגיע היום הזה. אתם יודעים, היום הזה שאתם קולטים שהכאוס השתלט, שהראש שלכם כמו מסננת דולפת, ושאתם פשוט... טובעים.
אני זוכרת את עצמי יושבת מול המחשב, עשרות טאבים פתוחים, טלפון מצלצל בלי הפסקה, והרשימות שלי – הן בכלל הפכו לפתקים מבולגנים שמפוזרים בכל הבית. מתוסכלת, חסרת אונים. זה היה הרגע שבו הבנתי – אוקיי, נעמה, אולי ניסית הכל לבד, אולי הגיע הזמן לבקש עזרה.
אבל עזרה לא מהבוס המעצבן הזה שצועק לך בראש "תעשי יותר, תספיקי יותר!". אלא עזרה מחברה טובה, כזו שתגיד לך "היי, גם לי קשה, בואי נמצא דרך לעשות את זה קצת יותר קל, קצת יותר כיף".
זו הייתה נקודת המפנה. הבנתי שאני לא צריכה אפליקציה שתנהל אותי, אלא אפליקציה שתעזור לי לנהל את עצמי.
ואז גיליתי אותה. את האפליקציה שהצילה אותי מטביעה.
(רגע, אני חייבת להגיד משהו - מצאתי את הציטוט הזה של מיה אנג'לו, "Hope and fear cannot occupy the same space at the same time. Invite one to stay." זה תפס אותי. זה בדיוק מה שקורה כשמנסים לנהל זמן מתוך לחץ!)
אבל לפני שאני מגלה לכם את השם שלה, בואו נדבר רגע על מה לא עובד. כי ניסיתי הרבה, באמת.
- אפליקציות שנראות כמו לוח שנה של נאס"א: כל כך הרבה אפשרויות, כל כך הרבה הגדרות, שפשוט התייאשתי אחרי חמש דקות. הן מרגישות כמו עוד עבודה, לא פתרון.
- אפליקציות שמתמקדות רק בפרודוקטיביות: כאילו החיים שלי זה רק רשימת מטלות אינסופית. הן שוכחות שיש גם רגשות, שיש גם זמן למנוחה, שיש גם... סתם לרבוץ על הספה עם ספר טוב.
- אפליקציות שאומרות לי מה לעשות: כאילו הן יודעות יותר טוב ממני מה חשוב לי ומה לא. הן מתעלמות מהצרכים האישיים שלי, מהקצב שלי, מהחלומות שלי.
אז מה כן עובד? הנה כמה גישות ויישומים שמצאתי שהם יותר "חברים" ופחות "בוסים":
- הכוח של הפשטות: גיליתי שדווקא האפליקציות הכי פשוטות הן הכי יעילות. אחת שאני אוהבת היא Todoist. היא לא מנסה להיות משהו שהיא לא - היא פשוט רשימת מטלות חכמה. אפשר לחלק משימות לפרויקטים, להגדיר תאריכים, להוסיף תזכורות. אבל הכי חשוב - היא לא מלחיצה! אני יכולה להשתמש בה בקצב שלי, להתאים אותה לצרכים שלי. (אני ממליצה לקרוא קצת על פילוסופיית ה-"Getting Things Done" של דיוויד אלן. זה נתן לי פרספקטיבה אחרת לגמרי על ניהול משימות. הוא טוען שכשכל המשימות שלך נמצאות במקום אחד, הראש שלך פנוי לדברים חשובים יותר.)
- הקסם של הויזואליזציה: יש משהו מרגיע וממקד בלראות את הזמן שלך באופן ויזואלי. אחת האפליקציות שאני אוהבת היא Trello. היא מאפשרת לי ליצור לוחות עם משימות, להזיז אותן בין שלבים שונים, ולראות במבט אחד מה אני צריכה לעשות. זה כמו לוח מודעות דיגיטלי, רק בלי הפתקים שנופלים כל הזמן. (אגב, מעניין לחשוב על זה - איך אנחנו תופסים זמן? האם הוא ליניארי, כמו שעון, או מעגלי, כמו עונות השנה? אולי ניהול זמן צריך להיות קשור גם לתפיסת הזמן האישית שלנו?)
- החשיבות של הפוקוס: בעולם מלא הסחות דעת, קשה להתרכז במשימה אחת לאורך זמן. אחת האפליקציות שעזרו לי לשפר את הריכוז היא Forest. הרעיון פשוט - אתה שותל עץ וירטואלי, ואם אתה יוצא מהאפליקציה, העץ מת. זה נשמע קצת טיפשי, אבל זה עובד! זה נותן לי מוטיבציה להישאר ממוקדת, לסיים את המשימה, ולראות את העץ שלי גדל. (קראתי פעם מחקר שמראה שאנשים שהם פרודוקטיביים יותר הם לא אלה שעובדים יותר שעות, אלא אלה שיודעים איך להתנתק ולהתמקד. זה נשמע מובן מאליו, אבל כמה מאיתנו באמת עושים את זה?)
- האפשרות לתכנן את סדר היום שלי:אפליקציית Google Calendar היא חינמית וסופר נוחה. אפשר לסנכרן אותה עם כל המכשירים ולקבל תזכורות על אירועים חשובים.
אבל הכי חשוב - זכרו, אפליקציות הן רק כלים. הן לא יכולות לעשות את העבודה בשבילכם. הן יכולות לעזור לכם להיות מאורגנים יותר, ממוקדים יותר, אבל הן לא יכולות להחליף את הרצון האמיתי שלכם לשנות את הגישה שלכם לזמן.
ניהול זמן הוא לא מלחמה נגד הזמן, אלא ריקוד איתו.
אז איזו אפליקציה הצילה אותי מטביעה? זו לא אפליקציה ספציפית, אלא השילוב של כמה כלים, וההבנה שניהול זמן צריך להיות חלק מהחיים שלי, לא משהו שמנהל אותי. זה לקח לי זמן להבין את זה, עשיתי הרבה טעויות בדרך, אבל בסופו של דבר, מצאתי את הדרך שלי.
ואם אני הצלחתי, גם את יכולה.
אבל רגע, לפני שאני מסיימת, אני חייבת לשאול אתכם - מה הדבר הכי גדול שאתם דוחים כל הזמן? ולמה? אולי התשובה לשאלה הזו תעזור לכם למצוא את האפליקציה שתעבוד בשבילכם.
אז שתפו אותי! אני באמת רוצה לדעת. אולי ביחד נוכל למצוא את הדרך לחיות חיים מאוזנים יותר, שמחים יותר, ומספקים יותר. כי בסופו של דבר, זה מה שחשוב, לא?
