אני זוכרת את היום שבו סבתא שלי, מלכה, נפטרה. מעבר לצער העצום, הרגשתי פחד משתק. לא הפחד מפני המוות, אלא הפחד לאבד משהו אחר, משהו מוחשי יותר – את המתכונים שלה.
כן, אני יודעת, נשמע קצת משוגע. אבל המתכונים של סבתא מלכה לא היו סתם הוראות כתובות על נייר. הם היו סיפורים. כל קיפול בצק, כל קמצוץ מלח, כל ריח שתסס במטבח שלה – הכל היה טבול בזיכרונות.
המחברת שלה, אותה מחברת משובצת ישנה, הייתה אוצר. אבל מה יקרה לה? היא תשרוד אותי? הילדים שלי יבינו בכלל את הכתב היד המסולסל שלה?
אז התחלתי לחפש פתרון דיגיטלי. ופה, חברים, התחילה מסע אמיתי. חשבתי שאמצא אפליקציה מושלמת, משהו קל ופשוט. наивно (בנאיביות).
אבל גיליתי שהרוב המוחלט של האפליקציות האלה מרגישות... קרות. חסרות נשמה. הן מבקשות ממני להזין מרכיבים כמו רובוט, בלי לתת מקום לסיפור. איפה המקום ל"קמצוץ מלח נדיב" של סבתא? איפה המקום ל"עד שהבצק מרגיש כמו תנוך של אוזן של תינוק"?
אז מה עושים? מוותרים על הטכנולוגיה ומשאירים את המתכונים להתפורר בארון? ממש לא!
האמת המפתיעה: הכלי הדיגיטלי המושלם כבר קיים. פשוט צריך ללמד אותו לדבר את השפה שלנו.
אחרי שעות של מחקר (והרבה מתכונים שנכשלו בניסיון לשחזר את הקסם של סבתא), גיליתי משהו: הכלי הכי טוב לשמר מתכונים משפחתיים הוא לא אפליקציה מתוחכמת, אלא שילוב חכם של כלים פשוטים שאנחנו כבר מכירים ואוהבים.
1. סורק? לא תודה! מצלמה – כן בטח!
לפני שאתם רצים לסרוק כל דף ודף במחברת, עצרו רגע. המתכונים של סבתא הם לא רק טקסט. הם גם כתמי קפה, סימני שמן, קיפולים. הם חיים.
במקום סריקה סטרילית, צלמו כל מתכון בטלפון. דאגו לתאורה טובה (אור טבעי עובד הכי טוב) וצלמו מקרוב. ואם יש הערות בצד, ציורים קטנים או סתם קשקוש – צלמו גם אותם!
תובנה קטנה אבל חשובה: תמונה טובה מספרת סיפור הרבה יותר טוב מסריקה מושלמת.
2. גוגל דרייב – הארכיון האישי שלנו
עכשיו, כשיש לנו את התמונות, אנחנו צריכים מקום לשמור אותן. גוגל דרייב (או כל שירות אחסון בענן אחר) הוא מושלם בשביל זה.
צרו תיקייה בשם "המתכונים של סבתא מלכה" ותת-תיקיות לפי קטגוריות: "עוגות", "מרקים", "מאפים", וכו'. העלו את התמונות לתיקיות המתאימות.
רגע, זה נשמע קצת משעמם, נכון? אז הנה הטוויסט:
3. גוגל דוקס – המקום שבו הסיפור מתעורר לחיים
אל תסתפקו רק בשמירת התמונות. פתחו מסמך גוגל דוקס חדש לכל מתכון. העתיקו את הטקסט מהתמונה (אפשר לעשות את זה בקלות עם תוכנות OCR חינמיות) וערכו אותו.
אבל כאן נכנס הקטע האישי: אל תערכו רק את הטעויות. תוסיפו הערות משלכם! שתפו זיכרונות, הוסיפו טיפים שקיבלתם מסבתא, כתבו מה המתכון הזה מזכיר לכם.
לדוגמה:
מתכון לעוגת שמרים של סבתא מלכה
>
מרכיבים:
* 1 ק"ג קמח
* 1/2 כוס סוכר
* ...
>
הערה שלי: סבתא תמיד אמרה שהסוד לעוגת שמרים אוורירית זה ללוש את הבצק במשך 10 דקות לפחות, "עד שהוא מתחיל להזיע". אני תמיד צוחקת על זה, אבל זה נכון!
4. הקסם האמיתי: קישורים פנימיים
גוגל דוקס מאפשר ליצור קישורים פנימיים בתוך המסמך. זה אומר שאפשר לקשר בין מתכונים שונים, או אפילו לחלקים שונים בתוך אותו מתכון.
לדוגמה, אם במתכון לעוגת שמרים סבתא מזכירה את הריבה המיוחדת שלה, אפשר ליצור קישור ישיר למתכון לריבה!
זה הופך את אוסף המתכונים למעין "ויקיפדיה" משפחתית, שבה כל מתכון קשור למתכון אחר.
5. שיתוף פעולה משפחתי
החלק הכי יפה בכל התהליך הזה הוא שהוא מאפשר שיתוף פעולה משפחתי. שתפו את התיקיות והמסמכים עם בני המשפחה, ובקשו מהם להוסיף את הזיכרונות והטיפים שלהם.
אני זוכרת שכששיתפתי את המתכון לריבת השזיפים של סבתא עם דודה שלי, היא הוסיפה הערה קטנה אבל חשובה: "סבתא תמיד שמה קצת קינמון בריבה. זה הסוד!"
הקינמון הזה, חברים, הוא ההבדל בין ריבה רגילה לריבה של סבתא.
אבל רגע, מה עם המתכונים החדשים?
נכון, סבתא כבר לא כאן כדי להמציא מתכונים חדשים. אבל אנחנו כן!
אפשר להוסיף מתכונים חדשים לאוסף, מתכונים שאנחנו המצאנו או מצאנו במקומות אחרים. פשוט כתבו אותם באותו פורמט, והוסיפו קישורים למתכונים הקיימים.
אל תפחדו "לשבור" את המסורת. תכבדו אותה, אבל תזכרו שהיא צריכה להתפתח.
לסיכום? אין סיכום.
האוסף הדיגיטלי שלנו הוא תהליך מתמשך, לא מוצר מוגמר. הוא ימשיך לגדול ולהשתנות עם הזמן, בדיוק כמו המשפחה שלנו.
אז קחו את המחברת של סבתא, תרימו את הטלפון, ותתחילו לספר את הסיפור שלכם. כי הסיפור הזה שווה יותר מכל מתכון.
נ.ב. – מה המתכון הראשון שאתם הולכים לשמר? שתפו אותי בתגובות! אני ממש רוצה לשמוע! ואם יש לכם טיפים משלכם, אל תתביישו לשתף – כולנו לומדים ביחד.
