אוקיי, בואו נדבר תכל'ס. ניהול משימות. רק המילה הזו גורמת לי לרצות להתחבא מתחת לשמיכה עם קערת גלידה. האמת? שנים שנאתי את זה. שנאתי רשימות, שנאתי תוכנות, שנאתי את התחושה הזו שאני תמיד מפגרת אחרי משהו.
אבל אז הבנתי משהו – הבעיה היא לא בי, הבעיה היא בתבניות. כולן מרגישות כמו כפייה. כמו איזה בוס מעצבן שאומר לי מה לעשות. אז התחלתי לחפש משהו אחר. משהו שיעבוד בשבילי.
אגב, לפני שאמשיך, ספוילר קטן: עדיין אין לי שליטה מוחלטת. אבל לפחות אני כבר לא בוכה בפינה כל יום ראשון בערב.
למה אנחנו בכלל צריכים תבניות? (ומה הן עושות לנו?)
לפני שנצלול לתבניות, בואו נשאל את עצמנו שאלה קשה: למה אנחנו בכלל צריכים את זה? הרי אנחנו יצורים ספונטניים! חופשיים! למה להכניס את החיים לקופסאות?
אז זהו, שבשביל החופש הזה, אנחנו צריכים קצת סדר. ניהול משימות טוב לא אמור להגביל אותנו, אלא לשחרר אותנו. הוא אמור לפנות לנו מקום בראש לדברים החשובים באמת. למשל, לחלום. או לאכול גלידה.
אבל כאן קבור הכלב: רוב התבניות שם בחוץ, הן פשוט לא גמישות מספיק. הן דורשות מאיתנו להשתנות, במקום להשתנות בשבילנו.
ההארה הראשונה: זה לא חייב להיות מושלם
יום אחד, תוך כדי קריאה אקראית בוויקיפדיה על פילוסופיית הזן (כן, אני יודעת, קצת הזוי), נתקלתי במושג "ואבי סאבי" (Wabi-sabi). זה בעצם היופי שבאי-שלמות. היופי שבחוסר. היופי שבלהבין שהדברים משתנים.
וואו. זה שינה לי את כל התפיסה.
פתאום הבנתי שניהול משימות לא צריך להיות מושלם. זה לא צריך להיות יפה. זה לא צריך להיות איזה משהו שאני מתביישת בו. זה צריך להיות פשוט עובד.
שלוש תבניות שאני באמת משתמשת בהן (ולמה הן עובדות)
אז אחרי שנים של ניסוי וטעייה (הרבה טעייה), מצאתי שלוש תבניות שעובדות בשבילי. הן לא מושלמות, אבל הן מאפשרות לי להישאר על המסלול, בלי לאבד את השפיות.
- "המוח המבולגן": הדבר הזה עובד מצויין בשבילי- רשימה של "כל מה שבראש" – ממש ככה, בלי פילטרים, בלי סדר. פשוט לרוקן את הראש לתוך דף (אני אישית משתמשת ב-Google Keep, אבל נייר ועט גם עובד). אחר כך, אני עוברת על הרשימה ומתחילה למיין: מה דחוף? מה חשוב? מה אפשר לדחות? מה אפשר בכלל למחוק?
* הטוויסט: אל תפחדו למחוק דברים! באמת! אם משהו יושב ברשימה שלכם שבועות ולא עשיתם אותו, כנראה שהוא לא באמת חשוב.
- "לוח השבוע": כאן אני כבר קצת יותר מאורגנת. אני מחלקת את השבוע שלי לנושאים גדולים (עבודה, משפחה, פרויקטים אישיים) ובכל נושא, אני מוסיפה את המשימות הספציפיות. אני משתמשת ב-Trello בשביל זה, אבל כל לוח קאנבן דיגיטלי או פיזי יעבוד.
* הטוויסט: הקצו זמן ספציפי לכל משימה. זה עוזר להיות ריאליים לגבי מה שאפשר להספיק. וזכרו, תמיד להוסיף קצת זמן "ספייר" לדברים בלתי צפויים (כי הם תמיד קורים).
- "רשימת החלומות": זאת רשימה של דברים שאני רוצה לעשות, ללמוד, לחוות. דברים שמרגשים אותי. זה יכול להיות קורס חדש, טיול, או סתם ללמוד לנגן על יוקלילי. הרשימה הזאת מזכירה לי למה אני עושה את כל הדברים האחרים. היא נותנת לי מוטיבציה להמשיך.
* הטוויסט: שלבו משימה אחת מרשימת החלומות בכל שבוע. זה נותן תחושה של איזון ושמחה.
תובנה מפתיעה: הדבר הכי חשוב הוא לא התבנית עצמה, אלא המודעות העצמית. להבין מה עובד בשבילכם, מה מפריע לכם, ואיך להתאים את התבניות לצרכים שלכם. זה בסדר לשנות, לשפר, ואפילו לזרוק הכל ולהתחיל מחדש.
אבל יותר חשוב מזה, תהיו סבלניים עם עצמכם. זה תהליך. זה לוקח זמן. וזה בסדר לעשות טעויות.
האמת המרה: אין תבנית קסם שתפתור את כל הבעיות שלכם. ניהול משימות הוא עבודה קשה. הוא דורש משמעת עצמית, הוא דורש תכנון, והוא דורש להיות כנים עם עצמכם לגבי מה שאתם יכולים להספיק. אבל אם עושים את זה נכון, זה יכול לשנות את החיים.
אז, מה אתם אומרים? מוכנים לנסות? איזו תבנית הכי דיברה אליכם? אשמח לשמוע בתגובות! ואם יש לכם טיפים משלכם, שתפו אותם! כולנו פה כדי ללמוד ולגדול יחד. ואולי גם כדי לאכול קצת גלידה. 😉
