האמת? פעם הייתי בטוחה שהזיכרון שלי פשוט גרוע. הייתי שוכחת שמות שנייה אחרי שהכרתי אנשים, מאבדת מפתחות בתוך הבית, ויוצאת לסופר בלי רשימה (ואז קונה הכל חוץ ממה שבאמת הייתי צריכה). חשבתי שאולי זה הגיל, אולי לחץ… ואז הבנתי משהו: הבעיה היא לא הזיכרון שלי. הבעיה היא איך שאני מנסה לאחסן מידע.
נשמע מוכר? אם גם את מרגישה לפעמים שהמוח שלך פשוט עמוס מדי, שהכל מתערבב, ושאת צריכה כונן חיצוני לזכור איפה הנחת את הטלפון, המאמר הזה בשבילך. אנחנו לא הולכות לדבר על שיטות שינון משעממות – נצא למסע משותף לגילוי שיטות זיכרון שמתאימות לחיים האמיתיים שלנו. אני מבטיחה לך, בסוף תרגישי לא רק חכמה יותר, אלא גם קצת יותר רגועה.
הכל מתחיל בסיפור (טוב, לפחות במוח שלי)
לפני כמה שנים קראתי מחקר מדהים על איך המוח שלנו זוכר סיפורים הרבה יותר טוב מעובדות יבשות. זה היה כמו סטירת לחי מצלצלת. פתאום הבנתי למה אני זוכרת פרטים מחופשה לפני עשר שנים, אבל לא מצליחה לזכור מה אכלתי אתמול לארוחת צהריים.
המוח שלנו אוהב נרטיבים, אוהב קישורים. הוא לא בנוי לשנן רשימות אקראיות. הוא רוצה חיבור, רגש, הקשר. אז במקום לנסות לדחוף מידע בכוח, מה אם ניצור לו סיפור מעניין?
הנה דוגמה קטנה: נניח שאת צריכה לזכור לקנות חלב, ביצים וגזר. במקום לחזור על זה כמו תוכי, דמייני סיפור קטן: "הלכתי לסופר, וראיתי פרה ענקית רודפת אחרי תרנגולת, שבורחת עם גזר ענק ביד." נשמע טיפשי? אולי. אבל תנסי בעצמך ותראי כמה זה עובד!
המוח זוכר סיפורים, לא רשימות. זו לא סתם סיסמה, זו תובנה שמשנה הכל.
מארמון הזיכרון ועד עכבישים על הסלון: טכניקות שעובדות (וגם כאלה שפחות)
עכשיו, בואי נדבר על טכניקות זיכרון קצת יותר "רציניות". שמעת על "ארמון הזיכרון"? זאת שיטה עתיקה שבה את מדמיינת מקום מוכר (הבית שלך, למשל), וממקמת בו פריטים שאת רוצה לזכור. כשאת צריכה להיזכר, את פשוט "מטיילת" בארמון הזיכרון שלך ואוספת את הפריטים.
ניסיתי את זה פעם עם רשימת קניות. שמתי עכביש ענק על הסלון (ביצים), גמל על השולחן (חלב), וגורילה באמבטיה (גזר). עובדה מצחיקה: לא שכחתי כלום. אבל גם קצת פחדתי להיכנס לסלון אחר כך…
מה למדתי מזה? ארמון הזיכרון יכול לעבוד, אבל הוא דורש קצת תרגול ויצירתיות. אם את טיפוס ויזואלי, זה יכול להיות מצוין בשבילך. אם לא, אל תתייאשי – יש עוד הרבה אפשרויות.
אני אישית גיליתי שיטה אחרת שעובדת לי מצוין: אסוציאציות רגשיות. אני מקשרת את מה שאני רוצה לזכור עם רגש חזק. לדוגמה, אם אני צריכה לזכור שם של מישהו, אני מנסה למצוא משהו מצחיק או מעניין בשם הזה, או באדם עצמו, ולתת לרגש החיובי הזה "להדביק" את השם למוח שלי.
עוד טיפ קטן: חזרו על המידע, אבל לא יותר מדי. מחקרים מראים שחזרה מרובה מדי היא בזבוז זמן. עדיף לחזור על המידע אחרי כמה שעות, ואז שוב אחרי יום או יומיים. זה עוזר למוח להעביר את המידע מזיכרון לטווח קצר לזיכרון לטווח ארוך. (מקור: Ebbinghaus forgetting curve).
אבל רגע, מה עושים כשהכל קורס?
בואי נהיה כנות, לפעמים גם השיטות הכי טובות לא עובדות. אנחנו עייפות, לחוצות, או סתם לא מרוכזות. וזה בסדר גמור! הזיכרון שלנו הוא לא מכונה מושלמת. הוא מושפע מכל כך הרבה גורמים: שינה, תזונה, מצב רוח…
אז מה עושים כששוכחים? קודם כל, לא להלקות את עצמך. כולנו שוכחים. במקום זה, נסי להבין למה שכחת. האם היית עייפה? מוסחת? האם המידע היה לא מעניין?
לפעמים הפתרון הוא פשוט יותר ממה שנדמה: לישון טוב, לאכול בריא, ולמצוא דרכים להפחית את הלחץ בחיים שלך. מדיטציה, יוגה, טיול בטבע – כל מה שעוזר לך להרגיע את המוח יכול לשפר את הזיכרון שלך. (מקור: Harvard Medical School, "Improving Memory").
התובנה המפתיעה (והמנחמת)
אבל הנה משהו שאולי לא חשבת עליו: אולי את לא צריכה לזכור הכל. בעידן האינפורמציה, יש לנו גישה כמעט אינסופית לידע. אנחנו יכולות לחפש כל דבר בגוגל בשנייה. אז אולי במקום לשבור את הראש בניסיון לזכור כל פרט, עדיף להתמקד במה שבאמת חשוב לך, במה שמעניין אותך, במה שנותן לך השראה.
תני למוח שלך להתמקד במה שהוא טוב בו: יצירתיות, פתרון בעיות, יצירת קשרים.
אז בפעם הבאה שאת שוכחת שם של מישהו, או מאבדת את המפתחות, פשוט חייכי. תזכירי לעצמך שאת אנושית, שאת עושה כמיטב יכולתך, ושאת לא צריכה להיות מושלמת. ותזכרי: תמיד אפשר לחפש בגוגל.
ועכשיו, שאלה קטנה לי אלייך: איזו שיטת זיכרון את הולכת לנסות השבוע? שתפי אותי בתגובות!
