אני זוכרת את הפעם הראשונה שניסיתי לתכנן את השבוע שלי כמו שצריך. אתם יודעים, רשימות טו-דו עצומות, צבעים שונים לכל משימה, אפליקציות מעוצבות... בסוף? מצאתי את עצמי יותר לחוצה מאי פעם. הפרדוקס הכי גדול? הרגשתי שאני לא נושמת. כאילו התכנון, שאמור היה להקל, רק חנק אותי יותר. שמעתם על זה פעם?
הייתי בטוחה שאם רק אארגן את הזמן שלי בצורה מושלמת, אוכל להספיק הכל. שהשליטה בזמן תביא איתה שלווה. כמה טעיתי.
הבטחתי לעצמי אז שאני אמצא דרך לתכנן שבוע שלא רק יסדר לי את המשימות, אלא גם יאפשר לי לנשום. הבטחה גם לכן - אחרי שתקראו את זה, לא רק שתלמדו איך לתכנן שבוע שפוי, אלא גם תבינו למה כל הגישות האחרות פשוט לא עובדות (לפחות לא לאורך זמן).
למה התכנון השבועי הקלאסי לא עובד (ואיך אני גיליתי את זה בדרך הקשה)
לפני כמה שנים טובות, נתקלתי במחקר של אוניברסיטת סטנפורד על הקשר בין עבודה מרובה למולטיטאסקינג לפרודוקטיביות. התוצאות הדהימו אותי. המחקר הראה שאנשים שעובדים יותר שעות ומשלבים מספר משימות בו זמנית הם, בפועל, פחות יעילים ויותר לחוצים. כן, כן, ה"מלכים" וה"מלכות" של המולטיטאסקינג – בפועל, הם פשוט עובדים יותר קשה ופחות חכם. (מקור).
המחקר הזה גרם לי לעצור ולחשוב. הרי אני, בתור סטודנטית עסוקה, ניסיתי כל הזמן לדחוס כמה שיותר דברים ליום אחד. חשבתי שזה יעיל, אבל בפועל, הייתי כל הזמן לחוצה, עייפה ותמיד הרגשתי שאני מפגרת אחרי הלו"ז.
אבל אז הבנתי - הבעיה היא לא בתכנון, אלא בגישה. במקום לנסות לדחוס כמה שיותר, אני צריכה לתת לעצמי מרווח נשימה. להכניס רגעים של הפסקה, של כיף, של מנוחה.
זה לא רק עניין של ניהול זמן, זה עניין של ניהול אנרגיה.
"נשימה" בתכנון השבועי: איך זה נראה בפועל?
אז איך מתרגמים את התובנה הזו לתכנון מעשי? הנה כמה דברים שאני עושה היום, אחרי שנים של ניסוי וטעייה (הרבה טעייה, אם להיות כנה):
- הכירו את המקצבים שלכם: כל אחד מאיתנו עובד אחרת. יש כאלה שפורחים בבוקר, ויש כאלה שמתעוררים לחיים רק בערב. אל תנסו להילחם בטבע שלכם - תכננו את המשימות הכי חשובות לשעות שבהן אתם הכי אנרגטיים. למשל, אני תמיד כותבת את הטקסטים הכי מורכבים שלי בבוקר, כשהמוח שלי עדיין רענן.
- "מרווח נשימה" מובנה: זה אולי נשמע קצת מטופש, אבל אני ממש מכניסה ללו"ז שלי "זמן נשימה". 15 דקות בין פגישה לפגישה, חצי שעה אחרי העבודה כדי לעשות משהו שאני אוהבת (לקרוא ספר, לשתות תה, לשמוע מוזיקה). זה אולי נראה בזבוז זמן, אבל בפועל זה מחזיר לי המון אנרגיה.
- גמישות היא שם המשחק: תכנון זה חשוב, אבל צריך לזכור שדברים משתנים. אם משהו משתבש (וזה תמיד קורה), אל תיכנסו לפאניקה. פשוט תתאימו את התוכנית. למדתי את זה בדרך הקשה, אחרי שביטלתי פגישה חשובה בגלל פקק תנועה. היום אני פשוט משאירה מרווח זמן גדול יותר בין הפגישות, למקרה חירום.
- "לא" היא מילה קסם: אחת הטעויות הכי גדולות שלי הייתה לנסות להספיק הכל. לקח לי זמן להבין שלא חייבים להגיד "כן" לכל דבר. לפעמים, הדבר הכי טוב שאפשר לעשות זה פשוט לסרב. מחקר שנעשה באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו מצא שאנשים שמתקשים להגיד "לא" נוטים יותר לחוות לחץ, שחיקה ואפילו דיכאון (מקור). תחשבו על זה.
מעבר לטכניקה: תכנון שבועי ככלי לצמיחה אישית
האמת היא, שתכנון שבועי יכול להיות הרבה יותר מרשימת מטלות. הוא יכול להיות כלי להתבוננות פנימית, לחיבור לעצמנו. איך עושים את זה?
אני אוהבת לשאול את עצמי בסוף כל שבוע: מה למדתי השבוע? מה גרם לי להרגיש טוב? מה הייתי רוצה לשנות בשבוע הבא? השאלות האלה עוזרות לי להבין מה חשוב לי באמת, ואיך אני יכולה ליצור חיים יותר משמעותיים.
וזה, בעיניי, כל הסיפור. תכנון שבועי הוא לא רק כלי להספיק יותר, הוא כלי לחיות יותר טוב. הוא מאפשר לנו לקחת שליטה על הזמן שלנו, על האנרגיה שלנו, על החיים שלנו.
תחשבו על זה: מה תרצו להכניס ל"מרווח הנשימה" שלכם השבוע? מה הדבר האחד הזה שיגרום לכם לחייך באמת?
אני סקרנית לשמוע מה אתם חושבים. האם ניסיתם פעם לתכנן את השבוע שלכם בצורה שונה? מה עבד לכם, ומה לא? שתפו אותי בתגובות!
