אוקיי, בואו נהיה כנות לרגע. כמה פעמים קרה לכן שאתן באמצע מייל חשוב, טלפון מצלצל, הילד צועק "אמא!" מהחדר השני, ופתאום אתן קולטות שעברו 20 דקות ואתן לא זוכרות מה בכלל רציתן לכתוב במייל? לי? יותר מדי פעמים.
פעם הייתי בטוחה שאני אלופה במולטי-טאסקינג. אישה עסוקה, קריירה, בית, הכל בו זמנית. גירל בוס, אתן יודעות. אבל אז קרה משהו שגרם לי לעצור ולחשוב. הייתי צריכה להגיש מצגת חשובה בעבודה, וככל שניסיתי ללהטט בין המשימות, הרגשתי שאני רק מתרחקת מהמטרה. הלחץ עלה, האיכות ירדה, והתוצאה הסופית... נו, בואו נגיד שהיא לא הייתה משהו שהייתי גאה בו במיוחד.
זה היה הרגע שבו הבנתי שמשהו חייב להשתנות. אבל איך? איך אפשר להפסיק עם המולטי-טאסקינג בעידן שבו הכל דורש מאיתנו להיות בכל מקום ובכל זמן?
אז התחלתי לחקור. קראתי מחקרים (ואפילו מצאתי אחד מעניין מאוניברסיטת סטנפורד שמראה שמולטי-טאסקינג דווקא פוגע ביכולת הקוגניטיבית שלנו! מי היה מאמין?), ניסיתי שיטות שונות, ונכשלתי לא מעט פעמים בדרך. אבל בסוף, גיליתי כמה דברים שהפכו את החיים שלי להרבה יותר רגועים ויעילים.
אבל רגע, לפני שאנחנו צוללות פנימה – תשאלו את עצמכן:
- האם אתן באמת חושבות שמולטי-טאסקינג עוזר לכן להספיק יותר, או שהוא רק גורם לכן להרגיש יותר לחוצות?
מה הדבר האחד* שהייתן רוצות להשיג היום, אם הייתן יכולות להתמקד בו בלי הפרעות?
מחשבות על זה, נכון?
האמת המפתיעה על מולטי-טאסקינג (ואיך היא משפיעה על המוח שלנו):
תראו, אנחנו אוהבות לחשוב על עצמנו כסופר-נשים שמסוגלות לעשות הכל, אבל האמת היא שהמוח שלנו פשוט לא בנוי למולטי-טאסקינג. כשאנחנו מנסות לעשות כמה דברים בו זמנית, אנחנו בעצם מעבירות את תשומת הלב שלנו ממשימה אחת לאחרת, מה שנקרא "task switching".
אבל הבעיה היא שהמעבר הזה לוקח זמן ואנרגיה. מחקרים מראים שזה יכול לקחת עד 40% יותר זמן לעשות משימה כשאנחנו עושות אותה במקביל למשימות אחרות! (מקור: American Psychological Association). וחוץ מזה, אנחנו גם עושות יותר טעויות, ומרגישות יותר לחוצות ומותשות.
אני זוכרת תקופה בעבודה שניסיתי לעבוד על שלושה פרויקטים במקביל. הרגשתי שאני כל הזמן מכבה שריפות, ואף פעם לא מצליחה להתקדם באמת באף אחד מהם. בסוף, נשברתי, לקחתי יום חופש, ופשוט התחלתי מחדש – פרויקט אחד בכל פעם. ומה גיליתי? שהספקתי הרבה יותר, והאיכות הייתה הרבה יותר טובה.
אז איך מפסיקים להיות מולטי-טאסקרים כרוניים? הנה כמה טיפים שאני ניסיתי (ונשבעת שהם עובדים):
- תתחילו בקטן: אל תנסו לשנות הכל בבת אחת. תבחרו משימה אחת שאתן רוצות להתמקד בה, ותנסו לעשות אותה בלי הפרעות. תכבו את הטלפון, תסגרו את המייל, ותתנו את כל תשומת הלב שלכן למשימה הזו. זה קשה בהתחלה, אבל זה משתלם.
זה כמו דיאטה – אי אפשר לרדת 10 קילו ביום אחד.*
- תקבעו זמנים מוגדרים למשימות: במקום לנסות לעשות הכל בו זמנית, תקבעו זמנים ספציפיים לכל משימה. למשל, בין 9:00 ל-10:00 אני עובדת על הפרויקט הזה, ובין 10:00 ל-11:00 אני עונה למיילים. זה עוזר לי להישאר ממוקדת ולא להתפזר.
- תעשו הפסקות קצרות: כשאנחנו עובדות על משימה אחת במשך זמן רב, הריכוז שלנו מתחיל לרדת. לכן חשוב לעשות הפסקות קצרות כל שעה בערך. תקומו, תמתחו את הגוף, תנשמו אוויר צח, ותחזרו לעבודה רעננות יותר.
- תלמדו להגיד "לא": אחת הסיבות שאנחנו מנסות לעשות הכל בו זמנית היא שאנחנו מפחדות להגיד "לא" לאנשים. אבל האמת היא שלפעמים, הדרך הטובה ביותר לעזור לאחרים היא לדאוג לעצמנו קודם כל. אז תלמדו להגיד "לא" לבקשות שלא מתאימות לכם, או לדחות אותן למועד מאוחר יותר.
זה אולי קשה, אבל זה משחרר.*
- תזכרו למה אתן עושות את זה: בסופו של דבר, המטרה שלנו היא לא רק להספיק יותר, אלא גם לחיות חיים יותר מאושרים ומספקים. אז תזכרו למה אתן עושות את מה שאתן עושות, ותתמקדו בדברים שבאמת חשובים לכן.
מה למדתי בדרך?
האמת? שלפעמים אני עדיין נופלת למלכודת המולטי-טאסקינג. אני עדיין מרגישה את הצורך הזה לעשות הכל בו זמנית, להספיק יותר, להיות יותר. אבל היום, אני יודעת לזהות את זה, לעצור, ולחזור להתמקד בדבר אחד. וזה עושה את כל ההבדל.
ואולי זה בעצם כל הסיפור – לא להיות מושלמת, אלא להיות מודעת, ולבחור בכל רגע מחדש איך להקדיש את האנרגיה שלנו.
מחשבה אחרונה:
מה הדבר האחד שאתן יכולות לעשות היום כדי להפסיק להיות מולטי-טאסקרים? תשתפו אותי בתגובות! אולי ביחד נוכל לעזור אחת לשנייה לחיות חיים יותר רגועים ומספקים.
