האמת? תמיד קצת זלזלתי ב"תרופות סבתא". גדלתי על אנטיביוטיקה ורופאים מומחים, והייתי בטוחה שכל מה ששורשיו נטועים במסורת העממית הוא קצת... נו, איך נאמר בעדינות? מיתוס. עד שזה קרה לי.
העיניים שלי, שהיו תמיד החלק הכי חזק בי, התחילו לבגוד. לא משהו דרמטי – קצת יובש, קצת טשטוש, אבל מספיק כדי להבהיל אותי. אני עובדת מול מחשב רוב היום, והפחד לאבד את הראייה שלי היה אמיתי. הלכתי לרופא עיניים, כמובן. קיבלתי משחה, טיפות לחות, הוראות הפעלה. הכל עזר, אבל זמנית. הבעיה חזרה שוב ושוב, כמו אורח לא קרוא.
ואז, יום אחד, סבתא שלי – אישה חכמה ומלאת ניסיון – שמעה אותי מתלוננת. "נעמה'לה," היא אמרה לי במבטא הרומני המתגלגל שלה, "את צריכה לנסות את הלחך".
לחך? הסתכלתי עליה כאילו נחתה ממאדים. "לחך זה לא... בשביל כאבי גרון?" שאלתי בספקנות.
"גם," היא צחקה. "אבל הוא טוב גם לעיניים. תנסי, מה יש לך להפסיד?"
אני מודה, לא האמנתי במיוחד. אבל סבתא היא סבתא, ואני תמיד מקשיבה לה.
ואז קרה משהו מוזר.
התחלתי לחקור. מצאתי מחקרים מעניינים על לחך (שנקרא גם אכיליאה או אלף-עלה) ועל הסגולות הרפואיות שלו. למדתי שהוא מכיל נוגדי חמצון חזקים שיכולים להגן על העיניים מפני נזקי רדיקלים חופשיים. מצאתי אזכורים לשימוש בו ברפואה העממית כבר מאות שנים, לטיפול בדלקות וגירויים.
אבל עדיין הייתי סקפטית. איך צמח פשוט יכול לעשות את מה שהטיפות שלי לא מצליחות?
החלטתי לנסות. שתיתי תה לחך כל יום, וניסיתי להכין קומפרסים לעיניים. הטעם היה... איך לומר? קצת מזכיר דשא. אבל הייתי מוכנה לסבול קצת בשביל הראייה שלי.
ההתחלה הייתה מתונה. לא הרגשתי שינוי דרמטי, אבל שמתי לב למשהו קטן – העיניים שלי הרגישו קצת פחות עייפות בסוף היום.
אחרי שבועיים, השינוי היה מורגש יותר. היובש פחת, הראייה התבהרה קצת. זה היה מדהים. אבל האם זה באמת הלחך? אולי סתם פלצבו?
המשכתי לחקור. התעמקתי במאמרים מדעיים על לחך, למדתי על הרכיבים הפעילים שלו ועל ההשפעה שלהם על הגוף. גיליתי מחקרים שמראים שהוא יכול לעזור להפחית דלקות, להגן על תאי עצב ואפילו לשפר את זרימת הדם. (מקור: מחקר שפורסם ב-Journal of Ethnopharmacology על תכונות נוגדות הדלקת של אכיליאה).
אבל עדיין, היה לי קשה להאמין. איך צמח שאני יכולה למצוא כמעט בכל שדה יכול להיות כל כך יעיל?
אז הבנתי משהו חשוב.
הבנתי שהרפואה המודרנית מצוינת בטיפול בסימפטומים, אבל לפעמים שוכחת את השורש של הבעיה. הטיפות שלי עזרו לי עם היובש, אבל הן לא טיפלו בגורם לו. הלחך, לעומת זאת, עזר לגוף שלי לרפא את עצמו מבפנים.
התחלתי להסתכל על הדברים אחרת.
הבנתי שלא כל מה שמגיע מרפואה אלטרנטיבית הוא שטויות. לפעמים, הפתרונות הטבעיים הם דווקא אלה שמציעים מענה אמיתי.
חשוב לי להדגיש – אני לא אומרת לכם לזרוק את הטיפות שלכם לפח ולעבור רק ללחך. אני גם לא טוענת שלחך הוא תרופת פלא לכל בעיות הראייה. אבל אני כן אומרת לכם – אל תזלזלו בכוח של הטבע.
מאז, הלחך הפך לחלק קבוע מהשגרה שלי. אני שותה תה לחך כל יום, ומשתמשת בו כקומפרסים לעיניים כשאני מרגישה צורך. העיניים שלי מרגישות הרבה יותר טוב, ואני הרבה יותר רגועה.
אני גם משלבת את זה עם תזונה נכונה ועשירה בנוגדי חמצון, כמו פירות יער וירקות ירוקים. תזונה נכונה יכולה לעשות פלאים לבריאות העיניים. (מקור: מחקר של ה-American Academy of Ophthalmology על הקשר בין תזונה לבריאות העיניים).
אבל יותר מהכל, למדתי שיעור חשוב על ספקנות בריאה ועל פתיחות.
למדתי שלא תמיד צריך לפסול דברים על הסף, וששווה לתת צ'אנס גם לפתרונות שנראים לנו לא קונבנציונליים.
אני עדיין לומדת על כוח הריפוי של הטבע, ואני עדיין מתנסה בדברים חדשים. אבל דבר אחד אני יודעת בוודאות – הלחך הישראלי הקטן הזה שינה לי את בריאות העיניים, ולמד אותי להסתכל על העולם בצורה אחרת.
אז מה אתם אומרים? מוכנים לנסות לחך? או שיש לכם איזו תרופת סבתא שאתם נשבעים בה? אשמח לשמוע!
