האמת? פעם הייתי בטוחה שאני יודעת הכל. כן, אני, נעמה, גורו צמחי המרפא. צוחקת עכשיו על עצמי, אבל אז... אז חשבתי שאם קראתי את כל הספרים, אם הכנתי את כל המרקחות, אני מסודרת. איזו נאיביות!
הטעות הקריטית שלי? התמקדתי בצמח, לא באדם. נשמע פשוט, נכון? אבל זה שינה לי את כל הגישה.
תארו לעצמכן: חברה טובה, ליאת, סובלת מחרדות. חברה אמיצה, יזמית מצליחה, אבל החרדות היו שם, ברקע, כמו צל שלא מרפה. קראתי לה על זה בספרים, נכון? לבנדר מרגיע, קמומיל מרגיע, כולם מרגיעים! הכנתי לה תערובת שמנים אתריים, חליטת תה, אפילו עוגיות לבנדר-קמומיל (כן, הגזמתי). ליאת ניסתה הכל, באמת שניסתה. אבל... כלום. או יותר נכון, כמעט כלום. רגיעה קלה, זמנית. התסכול שלי עלה. מה לא בסדר? מה אני מפספסת?
ואז, באחת השיחות שלנו, ליאת אמרה משהו שתקע לי כמו סכין: "נעמה, אני מעריכה את המאמץ, אבל אני לא מרגישה שאת רואה אותי."
בום.
הבנתי. התמקדתי בסימפטום, לא במקור. התמקדתי בצמח, לא בסיפור של ליאת.
זו היתה נקודת מפנה. הבנתי שצמחי מרפא הם לא פתרון קסם. הם כלי, כלי עוצמתי, אבל כלי שצריך להשתמש בו בחוכמה, בהקשבה, עם הרבה אמפתיה.
מאז, אני שואלת שאלות אחרות. לא רק "מה הצמח המתאים לחרדה?", אלא "מה גורם לחרדה הזו?". "מה הסיפור של האדם שמולי?". "מה הוא צריך מעבר לצמח?"
התחלתי לחקור את הקשר בין גוף ונפש לעומק. גיליתי מחקרים מרתקים על השפעת המיקרוביום על מצב הרוח (מקור: The Gut-Brain Connection, Johns Hopkins Medicine). הבנתי שתזונה לקויה, חוסר שינה, לחץ כרוני - כל אלה משפיעים על יעילות הצמחים. צמח מרפא לא יכול לעבוד בבידוד.
התחלתי לשלב בטיפולים שלי טכניקות הרגעה, נשימה, מדיטציה. למדתי NLP, כדי להבין איך המוח עובד ואיך אפשר לשנות דפוסי חשיבה. גיליתי שאפילו שיחה פשוטה, הקשבה אמיתית, יכולה להיות מרפאת יותר מחליטה הכי טובה.
אבל רגע, מה עם צמחי המרפא? הם כבר לא רלוונטיים? ממש לא! הם עדיין חלק חשוב מהארגז כלים שלי. אבל עכשיו, אני משתמשת בהם בצורה אחרת. בצורה מושכלת יותר. בצורה אישית יותר.
למשל, כשליאת חזרה אלי אחרי כמה חודשים, היא כבר היתה בתהליך של טיפול פסיכולוגי. היא עשתה שינויים משמעותיים באורח החיים שלה. עכשיו, צמחי המרפא עבדו! הלבנדר והקמומיל עזרו לה להרגיע את המערכת העצבית, אבל הם לא היו הפתרון היחיד. הם היו חלק מפאזל שלם.
אני זוכרת שאמרתי לה: "את יודעת, ליאת, צמחי המרפא הם כמו חברים טובים. הם יכולים לתמוך בנו ברגעים קשים, אבל הם לא יכולים לעשות את העבודה בשבילנו."
אז מה למדתי?
צמחי מרפא הם לא תחליף לטיפול רגשי או פסיכולוגי.
צריך להבין את המקור של הבעיה, לא רק את הסימפטום.
הקשבה היא מרכיב חיוני בכל טיפול.
ואולי הכי חשוב: אין פתרונות קסם.
ואת יודעת מה? גם עכשיו, אחרי כל השנים, אני עדיין לומדת. אני עדיין עושה טעויות. אבל עכשיו, אני לומדת מהן מהר יותר. אני מקשיבה יותר. אני רואה יותר.
אני מסתכלת על כל אדם שמגיע אלי לא כ"מקרה", אלא כסיפור. סיפור שמחכה להירפא. וצמחי המרפא, הם רק חלק מהמסע הזה. חלק קטן, אבל חשוב.
ואת? מה הסיפור שלך? האם גם את התמקדת בצמח ולא באדם? אני באמת סקרנית לשמוע.
