האמת? שנים סבלתי מנזלת כרונית. ניסיתי הכל – תרסיסים, אנטיביוטיקה, אפילו שינויים תזונתיים קיצוניים. כלום לא עזר באמת. תמיד היה לי את הנייר טישו הזה ביד, תמיד הרגשתי קצת לא בנוח, קצת לא אני.
אבל אז, יום אחד, במקרה לגמרי, נתקלתי בספר מרפא יהודי עתיק. כן, אני יודעת, זה נשמע קצת הזוי. גם אני הייתי סקפטית בהתחלה. אבל משהו בו משך אותי. אולי הייאוש, אולי הסקרנות.
בתוך הספר, בין שלל מרקחות ושיקויים, מצאתי מתכון פשוט לכאורה. הוא כלל מרכיבים טבעיים בלבד, כאלה שסבתא שלי הייתה מכינה לי כשהייתי ילדה. אבל מה שהכי הפתיע אותי היה הדגש על... נשימה.
נשימה? באמת? חשבתי לעצמי. כל חיי אני נושמת, אז מה כבר יכול להיות כל כך מיוחד בזה?
אבל אז התחלתי לחקור. קראתי מחקרים על הקשר בין נשימה למערכת החיסונית (למשל, המחקר הזה של אוניברסיטת הרווארד על השפעת נשימה מודעת על תגובת הדלקת בגוף), וחקרתי טכניקות נשימה עתיקות מהמזרח. וגיליתי עולם שלם!
רגע של תובנה: הנשימה שלנו היא כלי עוצמתי שאנחנו שוכחים להשתמש בו.
אז מה היה המתכון המנצח? זה ששילבתי עם תובנות הנשימה כדי להפטר מהנזלת הכרונית?
אני לא הולכת לתת לכם אותו בצורה יבשה. כי האמת היא, המתכון עצמו הוא רק חלק קטן מהסיפור. המסע שלי להבנה מעמיקה של הגוף שלי, של החיבור בין הגוף לנפש, הוא מה שעשה את ההבדל האמיתי.
אוקיי, אז הנה טעימה:
- קיטור: אידוי עם שמנים אתריים כמו אקליפטוס, לבנדר ועץ התה. לא סתם אידוי! הקפדתי על נשימות עמוקות ומודעות בזמן האידוי. ממש ניסיתי לדמיין את האוויר החם והריחני מגיע לכל תא בגוף שלי.
- תה צמחים: תה ג'ינג'ר, דבש ולימון. סבתא שלי תמיד אמרה שזה מרפא כל דבר. אולי היא צדקה? אבל הפעם, שתיתי אותו לאט, בהנאה, ממש כמו טקס.
- שטיפת אף: עם תמיסת מי מלח. כן, זה לא הכי נעים, אבל זה עובד! אבל מה שהכי חשוב זה לבצע את זה בעדינות, לא להפעיל לחץ מוגזם, ולהתמקד בנשימה רגועה בזמן השטיפה.
אבל רגע, זה לא הסוף. זה רק ההתחלה. כי מה שבאמת עזר לי להפסיק לסבול מנזלת כרונית היה שינוי תפיסה. הבנתי שהנזלת היא לא סתם בעיה פיזית. היא סימפטום של משהו עמוק יותר.
אז מה עשיתי? התחלתי להקשיב לגוף שלי. ניסיתי להבין מה מלחיץ אותי, מה מעציב אותי, מה משמח אותי. התחלתי לעשות יוגה ומדיטציה. התחלתי לבלות יותר זמן בטבע.
רגע של תהייה: האם אנחנו באמת מקשיבים לגוף שלנו, או שאנחנו רק מנסים להשתיק אותו?
כן, זה לקח זמן. היו ימים שבהם הנזלת חזרה בעוצמה. היו ימים שבהם הרגשתי שאני נכשלת. אבל לא ויתרתי. המשכתי לחקור, ללמוד, להתנסות.
יום אחד, קראתי מאמר על השפעת סטרס כרוני על מערכת החיסון (אפשר למצוא דוגמאות רבות במאגר הנתונים PubMed, חפשו "chronic stress immune system"). זה נתן לי עוד נקודת מבט. הבנתי שאולי הנזלת שלי היא פשוט דרך של הגוף שלי להגיד לי שאני צריכה להאט, להירגע, לדאוג לעצמי.
וזה בדיוק מה שעשיתי. התחלתי להקדיש יותר זמן לדברים שאני אוהבת לעשות. התחלתי לטפל בעצמי כמו שהייתי מטפלת בחברה הכי טובה שלי.
והפלא ופלא – הנזלת התחילה להיעלם. לאט לאט, בהדרגה, אבל בטוח.
אני לא אומרת שהמתכון הזה הוא תרופת פלא. אני לא אומרת שהוא יעבוד לכולם. אבל אני כן אומרת שהוא עבד בשבילי. והוא לימד אותי שיעור חשוב:
משפט אחד: ריפוי אמיתי מתחיל מבפנים.
אז מה עכשיו? אתם בטח שואלים את עצמכם. האם אני ממליצה לכם לרוץ לחפש ספר מרפא עתיק? לא בהכרח. אבל אני כן ממליצה לכם להקשיב לגוף שלכם. לחקור, ללמוד, להתנסות. לא לפחד לנסות דברים חדשים, גם אם הם נשמעים קצת הזויים.
ואולי, רק אולי, תגלו שהתשובה לבעיה שלכם נמצאת דווקא במקום הכי לא צפוי.
אני עדיין לומדת, עדיין חוקרת, עדיין מתנסה. אני לא יודעת הכל, ואני לא מתיימרת לדעת. אבל אני שמחה לחלוק את המסע שלי איתכם.
אז מה הצעד הבא שלכם במסע הריפוי האישי שלכם? שתפו אותי!
