אני זוכרת את הרגע הזה כאילו היה אתמול. יום שישי, בדיוק סיימתי להכין ארוחת ערב מפנקת, והלכתי לשטוף את הכלים. ואז זה קרה. המים פשוט סירבו לרדת.
בהתחלה חשבתי שזה סתם משהו קטן, אולי קצת שאריות מזון. אבל ככל שניסיתי יותר, הסתימה רק החמירה. התסכול התחיל לחלחל. מיד עלה לי בראש: "עכשיו אני צריכה להזמין שרברב? בשישי בערב? כמה זה יעלה לי?!"
זה היה הרגע הזה, רגע של תסכול מוחלט, שהפך לנקודת מפנה. הבנתי שאני חייבת לנסות משהו בעצמי לפני שאני קוראת לבעל מקצוע. אבל מה?
אני מודה, בהתחלה הייתי סקפטית. תמיד חשבתי שפתיחת סתימות זה עניין למקצוענים. הרי, שרברב זה מקצוע, לא? אבל המחשבה על החשבון המנופח גרמה לי לחפש פתרונות אחרים.
נכנסתי לגוגל. כן, אני יודעת, קצת משעמם להתחיל ככה, אבל האמת היא ששם מצאתי את הניצוץ הראשון. התחלתי לקרוא על שיטות שונות, מסודה לשתייה וחומץ ועד לפומפה "פשוטה". זה היה כמו מסע גילוי עצמי, צעד אחר צעד.
אבל הבעיה היא שהרבה מהטיפים האלה נשמעו כמו מיתוסים אורבניים. קראתי כל מיני מאמרים, חלקם הסתמכו על מקורות מפוקפקים, אחרים נראו כמו פרסומות מוסוות. הרגשתי אבודה.
ואז, בתוך כל הבלאגן הזה, נתקלתי במאמר של ה-EPA (הסוכנות להגנת הסביבה האמריקאית) על שיטות ידידותיות לסביבה לפתיחת סתימות. רגע, ה-EPA מתעסקת בפתיחת סתימות?! זה כבר נשמע יותר רציני.
המאמר הזה הדגיש את החשיבות של שימוש בחומרים טבעיים ולא רעילים, והציע כמה שיטות פשוטות יחסית. פתאום הרגשתי שיש לי כיוון.
אבל היי, אל תטעו. זה לא היה מסע חלק. ניסיתי כמה מהשיטות שהוזכרו, ו… כלום. שום דבר לא עבד. התסכול חזר, הפעם בעוצמה כפולה. כבר התחלתי לדמיין את עצמי מסבירה לשרברב למה ניסיתי לפוצץ את הכיור עם סודה לשתייה.
הייתי על סף ייאוש כשנזכרתי בסרטון יוטיוב שראיתי פעם על אינסטלטור שמסביר איך להשתמש בפומפה בצורה נכונה. זה נשמע כל כך בסיסי, אבל החלטתי לתת לזה צ'אנס אחרון.
ואז… זה קרה.
אחרי כמה דקות של שאיבות נמרצות, שמעתי את הצליל הזה. את הצליל המנצח של מים שמתחילים לזרום בחופשיות. הסתימה נפתחה!
האמת? הרגשתי כמו גיבורה. כאילו כבשתי פסגה הררית. ניצחתי את הסתימה! אבל יותר מזה, ניצחתי את הפחד שלי.
אני יודעת, זה נשמע קצת דרמטי, אבל תחשבו על זה רגע. כמה פעמים אנחנו מוותרות מראש, חושבות שאנחנו לא מסוגלות לעשות משהו בעצמנו? כמה פעמים אנחנו משלמות סתם כסף על שירותים שיכולנו לעשות לבד?
זה לא רק על פתיחת סתימות. זה על תפיסת המסוגלות שלנו. זה על האמונה שאנחנו יכולות להתמודד עם אתגרים, גם כאלה שנראים מפחידים בהתחלה.
עכשיו, אני לא אומרת שצריך לוותר על שרברב באופן מוחלט. יש מקרים שבהם חייבים לקרוא לאיש מקצוע. אבל אני כן אומרת שכדאי לנסות קודם כל בעצמנו. לחקור, ללמוד, להתנסות. ואם נכשלים? לא נורא. לפחות ניסינו.
אגב, גיליתי גם שלעתים סתימה נגרמת בגלל שומנים שהצטברו בצנרת. פתרון מניעתי נהדר הוא להזרים מים רותחים לכיור אחת לשבוע. מי ידע?
מה למדתי מהחוויה הזאת? שלפעמים, הפתרונות נמצאים ממש מתחת לאף שלנו. ושפתיחת סתימה היא לא רק עניין של אינסטלציה, אלא גם עניין של אמונה בעצמנו.
ועכשיו, שאלה בשבילכן: מתי בפעם האחרונה גיליתן שאתן מסוגלות לעשות משהו שלא חשבתן שאפשר? אשמח לשמוע!
