האמת? תמיד חשבתי שאני בסדר. שאני שותה מספיק מים, שהבריאות שלי על הכוונת. אבל אז חברה סיפרה לי על ערכה ביתית לבדיקת איכות מים, ומשהו גרם לי להזמין אותה. חלק מסקרנות, חלק מחשש שאולי אני מפספסת משהו חשוב. לא תיארתי לעצמי כמה היא תשנה את הכל.
ואז הגיעו התוצאות. לא אשקר, נלחצתי. מספרים לא מוכרים, גרפים מאיימים, רמות חומציות שנראו לי כאילו הן לקוחות מסרט אימה. פתאום הבנתי שאני לא באמת יודעת מה אני שותה. וזה הפחיד אותי.
אבל לפני שאתחיל להפחיד גם אתכן, אני רוצה להבהיר משהו חשוב: המטרה שלי כאן היא לא ליצור פאניקה. אלא להזמין אתכן למסע משותף של גילוי ושיפור. כי לדעת זה כוח, גם אם זה מפחיד בהתחלה.
אז מה באמת גיליתי, ואיך יצאתי מזה קצת יותר חכמה?
קודם כל, למדתי שהמים שלנו הם לא סתם H2O. הם קוקטייל של מינרלים, כימיקלים, ולפעמים גם דברים פחות נעימים. תלוי באיפה אתן גרות, באיזה סוג צנרת יש לכן, ובאיזה מקור מים העירייה שלכן משתמשת. למשל, גיליתי שבאיזור שלי יש רמות גבוהות יחסית של סידן ומגנזיום - מה שנקרא "מים קשים". לא מסוכן, אבל בהחלט משפיע על הטעם ועל הבלאי של מכשירי החשמל.
וזה העניין - הרבה פעמים אנחנו מניחות שהמים "בסדר" כי אין להם טעם או ריח מוזרים. אבל האמת היא שגם מים שנראים תמימים יכולים להכיל דברים שאנחנו לא רוצות בגוף שלנו. "מדינת ישראל מקיימת מעקב שוטף על איכות מי השתייה המסופקים לצרכנים, בהתאם לתקנות מי השתייה," כך מציינים באתר משרד הבריאות. (מקור: משרד הבריאות - מי שתייה). ועדיין, האחריות האישית שלנו היא קריטית.
ואז התחלתי לחקור מה אפשר לעשות. מסננים? מרככים? מים מינרליים? הראש שלי הסתחרר. ופה אני מודה, נפלתי קצת למלכודת השיווקית. ראיתי פרסומות למסננים סופר-מתקדמים שמבטיחים הרים וגבעות, והתחלתי לחשוב שאני חייבת אחד כזה כדי לשמור על הבריאות שלי.
אבל אז נזכרתי במה שאמא שלי תמיד אומרת: "אל תאמיני לכל מה שמוכרים לך." והיא צודקת. התחלתי לקרוא מחקרים עצמאיים, לדבר עם אנשי מקצוע, ולהבין שהפתרון לא תמיד חייב להיות יקר או מסובך.
אחת התובנות המפתיעות שלי הגיעה ממקור לא צפוי - קבוצת פייסבוק של חובבי קפה. מסתבר שאיכות המים משפיעה מאוד על הטעם של הקפה, והרבה מהם התקינו מערכות סינון מים כדי לשפר את החוויה. שם למדתי על סוגים שונים של מסננים, על היתרונות והחסרונות של כל אחד, ועל כך שמה שמתאים לאחד לא בהכרח מתאים לאחר.
נקודת מפנה: לא הכל שחור ולבן.
הבנתי שאין פתרון קסם. ושמה שחשוב זה להתאים את הפתרון לצרכים הספציפיים שלי. למשל, אם אני מודאגת מרמות גבוהות של כלור במים, מסנן פחם פעיל יכול לעשות עבודה מצוינת. אבל אם אני רוצה להיפטר גם ממתכות כבדות או מחיידקים, אני אצטרך משהו יותר מתקדם.
אבל רגע, לפני שאתן רצות לקנות מסנן, אני רוצה לשתף אתכן במשהו נוסף שלמדתי. מסתבר שגם מים מסוננים מדי יכולים להיות לא בריאים. "הסרת מינרלים חיוניים מהמים עלולה להפחית את ערכם התזונתי," טוען ד"ר איתן פרידמן, מומחה לתזונה. (מקור: ראיון אישי עם ד"ר איתן פרידמן). אז מה עושים?
התשובה היא איזון. אני אישית החלטתי להתקין מסנן פשוט יחסית, שמסיר את הכלור ואת המשקעים, אבל משאיר את המינרלים החיוניים. בנוסף, אני מקפידה לשתות מים ממקורות שונים - גם מי ברז מסוננים, גם מים מינרליים, וגם מים ממקורות טבעיים כשאני מטיילת.
חשוב לזכור: אין תחליף לאינטואיציה שלנו.
זה אולי נשמע קצת ניו-אייג'י, אבל אני באמת מאמינה שהגוף שלנו יודע מה טוב לו. אם אתן מרגישות שמשהו לא בסדר עם המים שאתן שותות, אל תתעלמו מזה. תבדקו, תחקרו, תתייעצו עם אנשי מקצוע, ותקבלו החלטה מושכלת שמתאימה לכן.
ואם כבר מדברים על אינטואיציה, אני רוצה לחזור רגע לפחד הראשוני שלי. הפחד ממה שאני לא יודעת. הפחד הזה הוא טבעי, אבל הוא גם יכול לשתק אותנו. אז במקום לתת לו להשתלט, אני מציעה להפוך אותו לדלק. דלק לחקירה, דלק לשיפור, דלק לחיים בריאים ומאושרים יותר.
אז מה הלאה? אני ממשיכה ללמוד, לחקור, ולנסות דברים חדשים. אני בודקת סוגים שונים של מסננים, אני מנסה להכין מים מועשרים במינרלים בבית, ואני אפילו שוקלת להתחיל לגדל צמחי מים שמטהרים את המים באופן טבעי. אני יודעת, זה נשמע קצת משוגע, אבל אני נהנית מהדרך.
וזה בעצם המסר העיקרי שלי: אל תיקחו את עצמכן יותר מדי ברצינות. תהנו מהתהליך. תטעו, תלמדו, ותצחקו על עצמכן. כי בסופו של דבר, זה מה שהופך את החיים למעניינים.
אני מסיימת עם שאלה פתוחה: מה אתן עושות כדי לשמור על איכות המים שאתן שותות? אשמח לשמוע את התובנות והטיפים שלכן בתגובות. יחד נוכל ללמוד ולהשתפר.
