האמת? פחדתי ממצלמות אבטחה. תמיד הרגשתי כאילו הן מסתכלות עלי, שופטות אותי. לא משנה אם אני סתם מחפשת את המפתחות בתיק או מנסה לפתוח את הדלת עם שקיות מלאות קניות – הן שם. שקטות, קרות, מקליטות.
פעם חשבתי שמצלמות הן רק בשביל הבנקים והחנויות. היום הן בכל מקום. בבניין שלי, ברחוב, אפילו בדלת הכניסה של השכנה. זה נוח, אין ספק. אבל גם מטריד. ואני לא היחידה שמרגישה ככה.
ההבטחה הרגשית שלי אליכן היא שנגיע להבנה משותפת: לא חייבים לחיות בפחד, אבל חשוב להיות מודעים. ההבטחה הפרקטית היא שנקבל כלים לשמור על הפרטיות שלנו, בלי להפוך לפראנואידים.
הכול התחיל עם חתול... (ושיעור חשוב על פרטיות)
כן, קראתן נכון. חתול. השכן מלמטה התקין מצלמה כדי לראות מי משאיר אוכל לחתול הרחוב שמבקר אצלנו קבוע. בהתחלה צחקתי. אחר כך התחלתי לחשוב.
הרי המצלמה לא רואה רק מי נותן אוכל לחתול. היא רואה מי נכנס ויוצא מהבניין, באיזה שעה, עם איזה שקיות. היא רואה את הבעל שלי כשהוא חוזר עייף מהעבודה ואותי כשאני יורדת לזרוק את הזבל בפיג'מה.
זה הרגיש לי חודרני. כאילו מישהו זר חודר לי לחיים, בלי רשות. התחלתי לחקור. קראתי כתבות, שמעתי פודקאסטים, התייעצתי עם חברים. גיליתי שהתחושה שלי ממש לא ייחודית.
פרופ' שמואל חיימוביץ', מומחה לדיני מידע וסייבר, כתב במאמר שפרטיות היא לא רק עניין של הסתרה, אלא של שליטה על המידע האישי שלנו. (חיימוביץ', ש. (2019). הזכות לפרטיות בעידן הדיגיטלי. משפט ועסקים, 24, 45-82.). זה גרם לי לחשוב אחרת.
אבל רגע, זה לא אומר שאנחנו צריכים לנתק את עצמנו מהעולם הדיגיטלי?
ממש לא! זה גם לא אפשרי.
אבל כן אפשר וצריך להיות מודעים.
האם מצלמת האבטחה באמת שומרת עלינו?
אני מודה, גם אני נהנית מהתחושה של ביטחון שמצלמת אבטחה נותנת. זה נותן שקט נפשי לדעת שיש מישהו "שומר" עלינו, גם אם הוא רק עד אילם. אבל האם זה באמת נכון?
מחקר של אוניברסיטת קיימברידג' מצא שנוכחות של מצלמות אבטחה יכולה להפחית את הפשיעה באזורים מסוימים, אבל רק אם הן מותקנות בצורה נכונה ומוצבות במקומות אסטרטגיים. (Gill, P., & VÉlez, S. L. (2011). What do we know about the effectiveness of CCTV surveillance in reducing crime?. Crime and Justice, 40(1), 431-483.). אחרת, הן סתם מצלמות.
וכאן מתחילה הבעיה. כי מי קובע מה זה "בצורה נכונה"? מי מחליט איפה הן צריכות להיות? ומה קורה עם כל המידע הזה שמצטבר?
הרי כל סרטון שמצלמת אבטחה מקליטה הוא פוטנציאל לדליפת מידע, לשימוש לא חוקי או סתם לחשיפה מביכה. זה לא תמיד בשליטתנו.
פה אנחנו מגיעים לנקודה שבה הנוחות והביטחון מתנגשים עם הפרטיות.
אז מה עושים?
טיפים קטנים לפרטיות גדולה
אני לא באה להציע פתרונות קסם, כי אין כאלה. אבל יש כמה דברים פשוטים שאפשר לעשות כדי להגביר את המודעות ולצמצם את הסיכונים:
- שאלו שאלות: כשאתם עוברים ליד מצלמת אבטחה, תחשבו מי צופה, מה הוא רואה ומה הוא עושה עם המידע.
- היו מודעים לסביבה: שימו לב איפה ממוקמות המצלמות, לאן הן מכוונות ומה הן מצלמות.
- הגדירו גבולות: אם יש לכם מצלמת אבטחה בבית, הגדירו לה אזורים מוגדרים ולא מצלמים את כל הבית.
- קראו את תנאי השימוש: לפני שאתם מתקינים מצלמה או משתמשים באפליקציה שמצלמת, קראו בעיון את תנאי השימוש ומדיניות הפרטיות.
- הגנו על הסיסמאות: אל תשתמשו בסיסמאות קלות לניחוש ותחליפו אותן בתדירות גבוהה.
- היו ספקנים: אל תאמינו לכל מה שאתם רואים ושומעים. תמיד תבדקו את העובדות.
וכן, אני יודעת שזה נשמע קצת מייגע. אבל בעידן שבו המידע שלנו שווה זהב, חשוב להיות ערניים.
אני מודה שגם אני לא תמיד מצליחה לעמוד בכל הכללים האלה. קורה לי שאני שוכחת לכסות את המצלמה במחשב או שאני מאשרת תנאי שימוש בלי לקרוא אותם.
אבל אני משתדלת.
כי פרטיות זה לא מותרות, זה צורך בסיסי.
אז מה הלאה?
אני עדיין לא יודעת מה הפתרון האולטימטיבי. אני עדיין לומדת.
אני כן יודעת שאני רוצה לחיות בעולם שבו מצלמות אבטחה שומרות עלינו, אבל לא על חשבון הפרטיות שלנו.
אולי זה נאיבי. אולי זה לא אפשרי.
אבל אני מאמינה שזה שווה את המאמץ.
מה אתן חושבות? איך אתן שומרות על הפרטיות שלכן בעידן הדיגיטלי? אשמח לשמוע את התובנות שלכן!
