אוי, פגישות… רק המילה הזו לפעמים גורמת לי להרגיש כמו עכבר במבוך אינסופי. את מכירה את זה, נכון? שעות יקרות מפז מתבזבזות על דיונים חסרי תוחלת, עד שאת יוצאת מהן מרוקנת לחלוטין, תוהה מה בעצם הושג. תסכול אמיתי!
אבל רגע, אל תתייאשי! גיליתי כמה טריקים קטנים, שינוי מחשבתי אחד גדול, שהפכו את הפגישות שלי מ"סיוט" ל"מנוף". איך? בואי אספר לך…
הפתיחה המוזרה שלי: למה דווקא מדע בדיוני?
זה מצחיק, אבל התובנה הראשונה שלי לגבי פגישות יעילות הגיעה דווקא מסדרת מדע בדיוני שאהבתי במיוחד. כן, כן, שמעת נכון! שים לב איך צוות החללית מנהל תקשורת תחת לחץ – תמציתיות, ממוקדות מטרה ומינימום דרמות. זה גרם לי לחשוב, מה אם אפשר היה ליישם את אותם עקרונות בעולם האמיתי?
אז התחלתי לחקור. קראתי מחקרים על פסיכולוגיה של קבוצות, ניהול זמן, אפילו טכניקות של משא ומתן. אבל האסימון האמיתי נפל לי כש… נכשלתי כישלון חרוץ. כן, כן, נעמה "המומחית" הרסה פגישה חשובה במיוחד.
מה קרה? ניסיתי להיות "חכמה" מדי, לדחוף יותר מדי נושאים לסדר היום, לדבר יותר מדי בעצמי. זה היה כאוס מוחלט. אבל דווקא הכישלון הזה לימד אותי יותר מכל ספר או הרצאה. פגישה טובה היא לא עניין של כוח, אלא של אמפתיה ומטרה משותפת.
הטריק הקטן שעושה הבדל עצום: סדר יום הפוך
אחת הבעיות הכי גדולות בפגישות היא שאנחנו מתחילים לדבר על דברים קטנים ושוליים, ואז הזמן אוזל לנו לדברים החשובים באמת. אז מה עושים? הופכים את הסדר!
עכשיו, לפני שאת צוחקת, תני לי להסביר. במקום להתחיל עם העדכונים הרגילים, אני מתחילה עם השאלות הכי חשובות, הכי קשות, אלה שמבאסות לדבר עליהן. למה? כי ככה אנחנו מקבלים החלטות בזמן שהמוח שלנו עדיין רענן וחד. אחר כך, כשכולם קצת יותר עייפים, אפשר לעבור לעדכונים ולפרטים הקטנים.
זה שינה את כל הדינמיקה!
לשאול את השאלה הלא נכונה
אני יודעת שאני הולכת להישמע קצת משוגעת עכשיו, אבל האמת היא שרוב הפגישות נכשלות כי אנחנו שואלים את השאלות הלא נכונות. במקום לשאול "מה צריך לעשות?", אנחנו צריכים לשאול "למה אנחנו עושים את זה?".
זה נשמע פשוט, אבל זה משנה הכל. כשאת מבינה את הסיבה האמיתית מאחורי משימה מסוימת, הרבה יותר קל לך להחליט אם היא בכלל שווה את הזמן שלך. זה כמו שאומרים, "אם את לא יודעת לאן את הולכת, כל דרך תוביל אותך לשם". (מקור: לואיס קרול, "עליסה בארץ הפלאות").
ההפוגה המפתיעה: חוק ה-20-20-20
אני יודעת, את בטח חושבת עכשיו "מה הקשר בין פגישות לעיניים שלי?" ובכן, יש קשר גדול מאוד. אנחנו נוטים לשכוח שאנחנו יצורים פיזיים, עם גוף ונפש שצריכים הפסקה מדי פעם.
אז מה אני עושה? כל 20 דקות אני לוקחת הפסקה של 20 שניות, ומסתכלת על משהו שנמצא במרחק של 20 מטרים. זה נשמע קצת טיפשי, אבל זה עוזר לי לרענן את המוח ולהתרכז יותר. אני ממליצה לך לנסות, זה באמת עובד! (מקור: ד"ר ג'פרי אנסל, מומחה לאופטומטריה).
הסוד השמור: להקשיב יותר, לדבר פחות
אחד הדברים הכי חשובים שלמדתי הוא להקשיב יותר ולדבר פחות. זה קשה, אני יודעת, במיוחד אם את כמוני ואוהבת לדבר. אבל האמת היא שרוב הפגישות היו יכולות להיות הרבה יותר קצרות ויעילות אם אנשים היו מקשיבים יותר אחד לשני.
אז איך עושים את זה? אני מנסה להיות נוכחת לגמרי ברגע, בלי להפריע, בלי לחשוב על מה שאני הולכת להגיד אחר כך. אני פשוט מקשיבה. וזה מדהים מה שאפשר ללמוד כשמקשיבים באמת.
עכשיו תורך: מה את לוקחת מפה?
אז הנה, שיתפתי אותך בכמה סודות קטנים שהפכו את הפגישות שלי למשהו שאני אפילו… נהנית ממנו לפעמים. אבל האמת היא שהסוד הכי גדול הוא פשוט להתחיל. לנסות דברים חדשים, לראות מה עובד בשבילך, ולא לפחד להיכשל.
אז מה את אומרת, את מוכנה לנסות? מה הדבר האחד שתשני בפגישה הבאה שלך? אני ממש סקרנית לשמוע! שתפי אותי בתגובות, בואי נלמד אחת מהשנייה. אולי ביחד נמצא את הדרך להפוך את כל הפגישות בעולם הזה למשהו קצת יותר נסבל… ואולי אפילו קצת יותר כיפי!
